והצדוקים הטועים (-ו-)מתחילין לספור ממחרת שבת בראשית (מנחות סה.), בחשבם דאם לא כן, למה כתיב (ויקרא כג, טו) "וספרתם לכם ממחרת השבת", ולא כתיב "ממחרת הפסח", אי נמי "וספרתם לכם מיום ששה עשר", אלא ודאי שהכתוב יצוה לשתהיה הספירה ממחרת שבת בראשית. אכן דבר זה טעות הוא בודאי, כי לטעם שאמרנו הוצרך לכתוב "ממחרת השבת", לומר כי ממחרת יום השביתה דוקא יספרו, שהשביתה היא להם בשביל שיצאו לחירות מן העבדות והמלאכה, ויש להם יום שבת וחירות בשביל זה. כאשר גם השבת* בראשית יוסד שמו על שם זה, כדכתיב (דברים ה, פסוקים יג, טו) "ששת ימים תעבוד וגו' וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויוציאך ה' אלקיך משם וגו' על כן צוך ה' אלקיך לעשות את יום השבת". הרי כי השבת עצמו מורה על שהוציאם ממצרים מעבודתם. והנה גם כאן אמר "ממחרת השבת", ממחרת השביתה תספרו, שהשביתה של יום טוב היא בשביל שיצאתם לחירות, ומיד למחרתו תתחילו לספור ולקוות אל קבלת עול עמל התורה.
דרוש על התורה · פרק ב׳, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך דרוש על התורה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.