ולכן אמר שוב (שמות יט, ה) "כי לי כל הארץ", הוא הרמז על עולם הבא, דכתיב ביה (ישעיה ס, כא) "ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ". וכן נקרא העולם הבא "כל", כדאיתא בפרק השותפין* (ב"ב טז:), שלשה הטעימן הקב"ה בעולם הזה מעין עולם הבא, ואלו הן, האבות, דכתיב בהם "בכל" "מכל" "כל". והנה שתי המלות האלו הכתובות כאן, דהיינו מלת "כל" ומלת "הארץ", רמזו על ב' דברים שהם כל עיקר העולם הבא. אם האחד, הוא הנצחיות, הוא הנרמז במלת "ארץ", כדכתיב (קהלת א, ד) "והארץ לעולם עומדת", וכאשר בארנו בהקדמתנו למסכת אבות. ולכך כתיב "לעולם יירשו ארץ", בלשון ירושה. ומלת "כל" יורה ענין השני, הוא העולם הבא שהוא הטוב הגמור, וכולו טוב, שיש לו "כל", וזהו "כל הארץ", וכמו שכתוב בכל מקום על עולם הבא (דברים כב, ז) "למען ייטב לך והארכת ימים", שרצה לומר שיהיה לו הטוב המוחלט, שזהו כאשר יש לו "כל", ושהטוב ההוא יהיה נצחי.
דרוש על התורה · פרק י״ח, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך דרוש על התורה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.