ועוד מה שניתנה בחודש השלישי, וכל הנלוה לנתינתה היה במשולש, הוא להורות על היושר שבה, שכל מצותיה הבאים בה הם ישרים ואמתיים. כי כל שיש בו שלישי יש בו היושר, מצד שהשנים הם שתי קצוות, והשלישי שביניהם הוא היושר, מבלי לנטות אל אחת הקצוות. ולכך ניתנה גם כן לישראל, עם תליתאי, אשר בזה יורגש כי ימצא גם בהם היושר, עד שלכך נקראו "ישורון" על השם היושר. ובפרט יעקב, שהיה שלישי לאבות, נקרא "ישורון" (ישעיה מד, ב), כי השלישי ראוי שימצא בו היושר ביותר. וכן משה היה בו היושר ביותר, עד שלזה התפעל ונתחרה בראותו דבר יוצא מהשווי והיושר במוחש בהרגו את המצרי (שמות ב, יב), וכתיב (דברים לג, כא) "צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל", והוא דבר ידוע. לכן התורה אשר בה היושר, ראויה היתה להנתן למי ועל ידי מי שמיוחדים גם כן לסגולה זאת הנמצאת בשלישי. וכן שניתנה ביום השלישי, הכל מטעם זה, כי אל היושר לא יתחבר רק יושר. וכל מי שהולך בתום דרך ויושר, לא יפגעו בו עקלקלות, ולא יתלווה עמו רק ההולך ביושר גם כן. לכן כל אשר היה מתחבר אל התורה; אם המקבל, אם הסרסור, אם הזמן בחלקיו הוכרח שיהיה בו סגולת השלישי, שהוא היושר, מצד שהיא גם היא "פקודי ה' ישרים" (תהלים יט, ט).
דרוש על התורה · פרק י״ד, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך דרוש על התורה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.