דרשת שבת הגדול · פרק ט׳, א׳

ומה שאמר (תהלים קמד, ד) "אדם להבל דמה", דבר זה ענין מופלג. וזה, כי אדם הראשון היה לו שלשה בנים; קין, הבל (בראשית ד, א-ב), שת (שם פסוק כה). וידוע כי מעשי* האדם הם תולדות נקראים גם כן, ולפיכך ראוי שיהיה הבנים שיש לאדם דומים אל התולדות שהם המעשים, כי דבר אחד הוא, כי המעשים והבנים נקראו "תולדות". וידוע שמעשי האדם נחלקים לשלשה חלקים; החלק האחד, מעשים רעים, שהם מצד יצר הרע שבאדם, כי תכף ומיד שנולד האדם יש בו יצר הרע. הב', מעשים שהם הבל אין ממש בהם כלל, כמו כמה מעשים של הבל שעושה האדם, אין בהם טוב, ואין בהם רע. החלק הג', הם המעשים הטובים. ולא נמצא שום חלק יותר מאלו ג' חלקים. וכנגד אלו שלשה היה לאדם שלשה בנים; האחד הוא קין, שיצר הרע היה בו, כדכתיב (בראשית ד, ז) "אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו".