לפיכך המצוה באחד לחודש, כי אחד בחודש מורה על התחלה, ובפרט אחד לחודש ניסן, שהוא התחלת העולם. ובהתחלה השם יתברך אחד, וזה שכתיב בתורה (בראשית א, ה) "ויהי ערב ויהי בקר יום אחד", ולא כתיב "יום ראשון" כמו שכתיב אחר כך, על שם שהיה הקב"ה אחד, ולא נבראו המלאכים עד יום השני (רש"י שם), אבל יום הראשון היה השם יתברך אחד ושמו אחד בלבד. ולפיכך (-מצות-) [מְצַוָּה] התורה על הקרבן באחד לחודש, כי האחד בחודש מורה על התחלת העולם, אשר בו היה השם יתברך אחד. והתורה, שהיתה גם כן בתחילת הבריאה, כי נבראת קודם העולם. לכך (-מצות-) [מְצַוָּה] התורה ביום זה, שהוא התחלה, ליקח הפסח לעבוד לאל אחד. לכך ראוי ביום זה שתצוה התורה שיקח הפסח לעבוד השם יתברך, שהוא אחד.
דרשת שבת הגדול · פרק ה׳, י׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Derashat Shabbat Hagadol, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2022
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך דרשת שבת הגדול, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.