דרשת שבת הגדול · פרק ג׳, ו׳

וכן מוכח מדברי חכמים ז"ל (ב"ר יב, ח), והביאו* רש"י ז"ל (בראשית ב, ז), שאמרו, שלכך נברא האדם מן העליונים ותחתונים, שלא יהיה קנאה במעשה בראשית; כי ביום ראשון נבראו* שמים מעליונים, והארץ מתחתונים (בראשית א, א). ביום ב' נברא הרקיע לעליונים (בראשית א, ו), ביום ג' נבראת היבשה לתחתונים (בראשית א, יא), ביום ד' נבראו מאורות בעליונים (בראשית א, יד), ביום ה' נבראו העופות בתחתונים (בראשית א, כ), ביום ו' אמר הקב"ה, אם אברא האדם מהעליונים, יהיו יתירים העליונים יום אחד על התחתונים, ויש קנאה ביניהם. ואם מן התחתונים, יהיה הקנאה להפך בתחתונים. הריני בורא אותו מן עליונים ותחתונים. ולפיכך נברא האדם נשמתו מן העליונים, וגופו מן התחתונים (בראשית ב, ז). ומעתה יש להקשות, מה שייך קנאה בעליונים, הלא לא שייך קנאה בעליונים. רק הקנאה הזאת היא החילוק והפירוד שיהיה ביניהם, כי לא יהיו אחד עליונים ותחתונים, והשם יתברך רוצה בעולם אחד, ולכך נברא האדם מן העליונים ומן התחתונים, שאדם מקשר עליונים ותחתונים לאחד, כאשר הוא מעליונים ותחתונים.