דרשת שבת הגדול · פרק כ״ז, ח׳

ועיקר השלום היה בישראל על ידי הנשיאים, כי הנשיא עושה שלום בין שבטו, בין איש לאיש. וכאשר אלו שנים עשר נשיאים יש להם חבור וקשור ביחד, אז הוא שלום לגמרי, כאשר ראוי להיות שלום. וכבר שמעתי בקבלה מרבותי כי לכך נסמכה פרשת הנשיאים (במדבר ז, ב-פח) אל פרשת "יברכך ה' וישמרך" (במדבר ו, כב-כז), לומר כי השלום הזה שנותן השם יתברך יהיה על ידי הנשיאים, כאשר יהיו בחבור יחד. ולפיכך מזכיר פרשת נשיאים והקרבתם זה אחר זה. ואל יקשה לך מה בכך שיהיה להם שלום ביחד, באולי לא יהיה להם שלום מצד האויבים, שהם האומות*, או שאר אויבים. על זה אמרו במדרש (ספרי במדבר ו, כה) גדול השלום, אפילו עובדים ישראל עבודה זרה* ושלום ביניהם אין השטן יכול לשלוט בהם, שנאמר (הושע ד, יז) "חבור אפרים עצבים הנח לו", [אבל משנחלקו מה נאמר בהם] (שם י, ב) "חלק לבם עתה יאשמו". אם כן הכל תולה בשלום שיש להם זה עם זה על ידי הנשיאים. ואין להאריך כאן, כי הארכנו בזה במקום אחר. ולכך אחר שאמר "וישם לך שלום" סמך פרשת נשיאים, אשר על ידם הוא השלום, אל השלום שבברכת כהנים. רק כי מנין שיהיה שלום בין הנשיאים עצמם כאשר יאמר האחד אני ראש וראשון, ואני גדול ממך, ואין השלום רק כאשר אלו נשיאים הם בקשר אחד. ועל זה אמר כי ראוי שיהיו כל הנשיאים שוין*, שאין אחד לפני חבירו, רק כלם שוים ביחד, ואין אחד מוקדם. ולפיכך כתבה התורה אצל נחשון בן עמינדב (במדבר ז, יג) "וְקרבנו קערת כסף אחת", והרי הוא ראשון (שם פסוק יב), ואמר אצלו "וקרבנו" בוי"ו. אבל בא לומר כאילו היה אחד לפניו, עד שאין כאן התחלה. כי שנים עשר נשיאים הם נשיאי* שנים עשר שבטים, כנגד שנים עשר מזלות, והם כמו דבר שהוא עגול, שאין לדבר שהוא עגול* התחלה כלל, ולפיכך כתיב "וקרבנו". ושמעתי כי זה קשיא על הנוהגים כי אחד מן הראשים שהוא הראש הראשון קורין אותו "פרימוס", כלומר שהוא יותר עיקר. והוא מנהג הגוים*, כי זה אינה רוצה התורה האמתית, שכל דרכיה דרכי שלום. ולכך קרבן שלמים באחרונה כי בשלום יושלם הכל וההשלמה הוא בסוף.