ורצה לומר, כי אחר ששת ימי בראשית שהבריאה נגמרה, השם יתברך מחבר ומרכיב הפשוטים שיהיו אחד, וזה מצד שהשם יתברך הוא אחד בעצמו, ומזה נמשך ממנו פעולה זאת, שהוא מחבר ומאחד הפשוטים המורכבים. ולא דוקא שמזווג זווגים, רק שהוא מרכיב ומחבר כל הפשוטים להיותם אחד. כי אחר הבריאה שברא השם יתברך הכל יש מאין, מחבר ומרכיב הפשוטים, וזה מצד שהשם יתברך אחד. רק שזכר החבור שהוא יותר עליון והוא יותר חשוב, שהוא* חבור זכר ונקבה, שהוא מן השם יתברך, וקרוב אליו. ולפיכך המשמח חתן וכלה, ובזה מחבר אותם לגמרי עד שהם אחד, ודבר זה מצד השם יתברך שהוא אחד, ומייחד* הזווג. ודבר זה נחשב כאילו הקריב תודה, שהתודה היא גם כן מורה שהוא יתברך אחד, כמו שבארנו למעלה, כי מצד* שהכל שלו השם יתברך הוא אחד, כי הכל שלו.
דרשת שבת הגדול · פרק כ״ג, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Derashat Shabbat Hagadol, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2022
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך דרשת שבת הגדול בנוסחו המקורי, בלי הערות השוליים של המהדורה. מה עוד משתנה בהצגה מפורט במקורות ורישיונות. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.