דרשת שבת הגדול · פרק כ״א, ט׳

וביאור זה, כי לא נמצא בעולם שהיה יותר עליון כמו אהרן, שהיה כהן גדול. וכן* ישראל, הם שהיו יותר עליון על הכל. וכאשר מי שהוא עליון בתכלית המעלה הושפל, דבר זה ניכר עד שיאמר כי זהו השפלה ניכרת. ולא כן כאשר קודם זה גם כן לא היה כל כך במדרגה עליונה, אף אם הושפל, אינו ניכר ומבורר כל כך. ולפיכך אמר הכתוב (תהלים עה, ח) "כי אלקים שופט זה ישפיל וזה ירים", כי אף אותו שהיה עליון בתכלית המעלה שאין עליו עוד, הוא משפיל אותו, עד שנראה השפלות. וכן להפך גם כן. ומפני כך חטא אהרן וחטא ישראל שהיו עליון, והיו בתכלית המעלה, כאשר חטאו, הושפלו עד שהיה ניכר ומבורר, ועל דבר שניכר יאמר לשון "זה". וכן כאשר חזרו בתשובה, היה מרוֹמֵם אותם לגמרי, עד שהיה ניכר רוממות שלהם על כל, וזה רוממות מיוחד. ולפיכך כתיב ברוממות שלהם לשון "זה", כי שאר רוממות שמרומם אותו יותר ממה שהיה, אין זה ניכר ומבורר. אבל רוממות של ישראל על הכל, שאי אפשר שיהיה זה יותר, וכן אצל אהרן, ולפיכך כתב אצל אלו לשון "זה".