דרשת שבת הגדול · פרק י״ח, ו׳

אמנם הפרשה השניה שהיא מדברת מן המנחה (ויקרא ו, ז-יא), מדברת מצד שהאדם הוא עובד השם יתברך, ולפיכך מביא מנחה, כי העובד השם יתברך הוא נכנע, ולפיכך קרבנו מנחה, שהמנחה שפלה, שהרי היא מצה ולא חמץ (שם פסוקים ט-י), וזה כי הנכנע לא הוגבה כמו החמץ. השני, כי אין בו שאור, שהוא יצר הרע, כי הנכנע מסולק מן היצר הרע, וכמו שהתבאר למעלה איך הנכנע מסולק מן יצר הרע, ומצד הזה מביא קרבן מנחה אל השם יתברך. והמנחה הזאת נותן בה שמן, ועליה נותן עוד לבונה, כי השמן הוא החכמה והשכל, כמו שאמרו בהוריות (יג:) הרוצה שיחכים ירגיל עצמו בשמן זית, שממנו האור שהוא דומה לשכל. ומי שהוא משפיל עצמו ראוי אל החכמה, כמו שהתבאר למעלה כי משה לא זכה אל התורה רק בשביל הענוה. ולפיכך כתיב (ויקרא ו, ז) "הקרב אותה לפני ה' אל פני המזבח", כי פרשה זאת מדברת מצד כי האדם עבד מביא קרבן אל השם יתברך, לא כמו פרשה ראשונה, שהפרשה מדברת שמביא קרבן אל השם יתברך מצד שהוא מלך, ומצד הזה קרבנו הוא כולו כליל, אבל פרשה זאת מצד שהאדם הוא עבד השם יתברך, ומביא קרבן מנחה, שהיא שפלה, ומצד הזה מתקרב אל השם יתברך. ולכך כתיב "הקרב אותה לפני ה'", כמו שאמר גם כן למעלה אצל הדשן (ויקרא ו, ג) "ושמו אצל המזבח".