וזה שאמר במדרש בפרשה זאת (ויק"ר ז, ג), אמר רבי שמעון, אין העולה באה אלא על הרהור הלב, שנאמר (יחזקאל כ, לב) "והעולה על רוחכם וגו'". וזה כי גבהות רוח מביא הרהור הלב, שכאשר הוא מתגאה ורוחו גבוה עליו, אז מהרהר בהרהורים, הפך הנכנע שאינו מהרהר בדבר. וזה שאמרו (ויק"ר ז, ג) ממי אתה למד* מבניו של איוב, בתחילה "והלכו בניו ועשו משתה" (איוב א, ד). רבי מאיר אומר, שכן דרך מלכים להיות קורין לאחיהן ולאחיותיהן עמהן בסעודה. רבי תנחום בר חייא אמר, להטפל בם הלכו, שקדשו להם נשים. הדא הוא דכתיב (איוב א, ה) "ויהי כי הקיפו ימי המשתה וישלח איוב ויקדשם". על דעתיה דרבי תנחום בר חייא דאמר שקידשו להם נשים, נטפלו בהם והלכו. על דעתיה דרבי מאיר שכך דרך מלכים להיות קורין לאחיהן ולאחיותיהן, זמנם לסעודה, כמה דאת אמר (במדבר יא, יח) "ואל העם תאמר התקדשו", (איוב א, ה) "והשכים בבקר והעלה עולות".
דרשת שבת הגדול · פרק ט״ז, ז׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Derashat Shabbat Hagadol, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2022
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך דרשת שבת הגדול, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.