דרשת שבת הגדול · פרק ט״ז, ה׳

ומפני כי אין שום שררה וגדולה אצל השם יתברך, שהכל נחשב לכלום אצל השם יתברך, ולפיכך קרבן העולה כולו כליל (ויקרא א, ט), כי מה שהוא כליל מורה כי גדולתו אינו נחשב כלום אצל השם יתברך. ולפיכך כתיב (ויקרא ו, ב) "זאת תורת העולה היא העולה על מוקדה וגו'", כי ראוי שיהיה כליל באש אל השם יתברך, שהוא (דברים ד, כד) "אש אוכלה", כי קרבן זה הוא לאדם מצד כחו ותקפו של אדם, וראוי שיהיה קרבנו נשרף מכח כחו של הקב"ה, כי השם יתברך, שהוא "אש אוכלה", מתגאה על כל בעלי כח. ולפיכך כתיב (ויקרא ו, ב) "על מוקדה כל הלילה", כי הלילה היא חשיכה, וכל הנמצאים נחשבים נעדרים בלתי נמצאים, ולכך כתיב "על מוקדה כל הלילה". וכל מי שיש לו חשיבות אצל השם יתברך, בלתי נמצא כלל. וזהו אמרם במדרש הזה (ויק"ר ז, ו), ולמדו מן הכתוב הזה שאמר "היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה", שכל המתגאה נדון באש.