ועל זה השיב הקב"ה (שמות ג, יד) "אהיה אשר אהיה", ופירשו ז"ל (ברכות ט:) אהיה עמהם בצרה זו, אהיה עמהם בצרה אחרת. כלומר מה שאמרת כי שמו הוא "מה", ואם יגאל השם הזה את* ישראל הרי אני נותן מהות אליו, הרי השם יתברך יגאל את ישראל מן הצרה כאשר הם גם כן "מה", והם בשפלות. ובשביל כך ראוי דוקא השם הזה שיגאל את ישראל, כי שמו יתברך הוא "מה", והוא גואל ישראל כאשר הם בצרה, ונחשבים "מה" גם כן, כמו שהתבאר למעלה. ולכך אין אתה נותן לו מהות כאשר* תאמר כי השם הזה יגאל את ישראל. ושלא תאמר סוף סוף אני נותן לו מהות כאשר יאמר שבא לגאול אותם משעבוד מצרים, ויש לגאולה זאת שם בפני עצמו. אין הדבר כך, כי שמו יתברך גואל אותם מכל צרה; הן בצרה זו, הן בצרה אחרת גואל אותם, ואם כן גם כן אין זה קשיא כלל.
דרשת שבת הגדול · פרק ט״ו, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Derashat Shabbat Hagadol, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2022
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך דרשת שבת הגדול, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.