דרשת שבת הגדול · פרק ט״ו, א׳

וכן מצינו גם כן אצל משה רבינו עליו השלום, שהיה ירא שלא יאמינו חס ושלום כאשר יבא ויאמר להם בשם ה' שיהיו נגאלים, כי השם בעצמו לגדלותו נעלם מן האדם, ולכך אמר (שמות ג, יג) "ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם". וקשיא, שלא ידע משה רבינו עליו השלום שם המיוחד ברוך שמו. ועוד קשה, כי למה לא השיב הקב"ה למשה והודיע לו שם המיוחד, רק אמר להם (שמות ג, יד) "אהיה אשר אהיה שלחני אליכם". אבל ביאור זה, כי משה עליו השלום רצה לומר כי יאמרו ישראל כי שמו המיוחד הוא במספר "מה", כי אין לתת אל עצמו שום שֵׁם שיאמרו עליו כי זה הוא, ואם כן מאיזה צד אפשר הגאולה. כי אם תבא הגאולה ממנו, אם כן יש לו מהות, שהוא גואל ישראל. וזה שאמר "מה אומר", כלומר אם אומר להם שום מהות, אז יאמרו אם כן יש אל השם יתברך מהות, ודבר זה אינו, כי אין מהות לעצמו. ודבר זה אי אפשר לומר שיגאל את* ישראל, אבל לא בשם המיוחד, רק בשם שהוא שם התואר, כי דבר זה אינו, כי ישראל בודאי נגאלים דוקא בשם המיוחד, כי זה השם נקרא על ישראל, כי זה השם אחד, וכן ישראל עם אחד, וכן כתיב (יהושע ז, ט) "והכריתו את שמנו מן הארץ ומה תעשה לשמך הגדול", כלומר שמך נקרא על ישראל, דהיינו השם הגדול נקרא על ישראל, ואם כן אין ישראל נגאלים רק בשם המיוחד. ולפיכך "ואמרו לי מה שמו", הרי השם המיוחד אין לו מהות, ואם כן "מה אומר", שכל אשר אני אומר אליהם, הרי בזה אני נותן מהות אליו. ולכך השם הזה ביו"ד בראש התיבה, כי היו"ד המשמשת בראש התיבה כמו "יאמר" "ישמור", מורים על נסתר, כי הוא יתברך נבדל מכל.