ולא תמצא בכל התורה כולה דבר זה שיהיה הלוה עצמו עובר, רק אצל רבית. כי רבית ביטול החיות, וכתיב (בראשית ט, ה) "ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש", זה* המאבד עצמו (רש"י שם), לכן הזהירה התורה הלוה בעצמו שלא יטול חיותו. וכן בערב ועדים, הכל לחומר הנשך כאשר ידוע למבינים. ולפיכך לא מצינו שהלוה עובר רק לאו דנשך, וכן הערב וכן העדים, ולאפוקי המלוה הוא עובר לאו "ובמרבית לא תתן אכלך", מפני שהוא מרבה הונו שלא כדין. ואפילו אם מוחל הלוה על הרבית אסור, והיינו כי ממון ניתן למחילה, ואילו דבר שהוא נשיכה לא ניתן למחילה, שהדבר מגיע לחיותו של אדם, ולא אל הממון, לא ניתן למחילה. כמו שאם אמר "תהרוג אותי", אסור להרוג אותו, וחייב מיתה אם היה הורג אותו, שלא ניתן למחילה. ולכך עובר גם כן הלוה, מפני כי חוטא בחיים עצמם, כי הפרנסה נקראת חיים.
דרשת שבת הגדול · פרק י״ג, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Derashat Shabbat Hagadol, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2022
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך דרשת שבת הגדול, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.