דרשת שבת הגדול · פרק י״ב, ח׳

ועוד הביאו ראיה מן הארבה, שכמו שהביאו ראיה מן הברד, שהם חלקי מים שנחלקו, והם פרטיים לגמרי, הביאו עוד ראיה מן הארבה, כי מצד רבויים אין לומר שידע הפרטים, כי לכך נקרא "ארבה" כי יש להם רבוי ביותר. ודוקא מן הארבה הביאו* ראיה, כי הכתוב אומר (משלי ל, כז) "מלך אין לארבה". ונראה הפירוש, כי שאר מינים יש להם כח קשור, עד שכל המין נחשב אחד. אבל הארבה אין להם דבר זה, רק יש להם הרבוי כמו שנקראו, כי יש בהם הרבוי, ואין להם הקשור הזה, וזהו "מלך אין לארבה". כי המלך מקשר ומאחד כל העם, והם אחד על ידי המלך שהוא אחד, אבל הארבה אין לו דבר זה, רק נקרא* "ארבה" על שם הרבוי, שאין כח שהוא מקשר אותם, ולכך הם פרטיים. ואילו שאר מינים נחשבים כמו אחד, ואין בהם הרבוי. והראיה שהביאו מן הברד אינו כל כך כמו הארבה, כי הברד נחשב הכל מים, שהם דבר אחד ואין בהם הרבוי כמו הארבה. ומזה דוקא היו מביאים ראיה כי הפרטי לא יושג רק בחוש הגשמי, שהוא מרגיש בפרטי, והשכל משיג הכללי, לא הפרטי. ולפיכך היו אומרים כי איך אפשר שתהיה ידיעתו בתחתונים, שיש בהם חלקים פרטיים.