דרשת שבת הגדול · פרק י״ב, י״ד

והרי הוא מבואר כי היה השם יתברך מבחין בין טפה של בכור לטפה שאינה של בכור, ודבר זה השגחה גמורה, כי אין דבר שהוא מאוס כמו טפה של שכבת זרע, והשם יתברך היה מבחין אותה כשרוצה. ועל דבר זה נסמית עינו של בלעם, כמו שאמרו במדרש (נדה לא.) "ומספר את רובע ישראל" (במדבר כג, י), שהקב"ה מונה רביעותיהן של ישראל מתי תבא הטפה שנולד ממנה הצדיק. ואמר בלעם, מי שהוא טהור ומשרתיו טהורים יסתכל בדבר זה, ולכך נסמית עינו. והרי הטענה הראשונה שטענו מחמת שהעולם יש בו מן המיאוס, והרי הבחין בין טפה של בכור לטפה שאינה של בכור, ואם כן בטלה טענתם*, ואינה כלל. וכן מה שטענו ואמרו שהמוחש גוזר שאין השם יתברך משגיח בעולם הזה, גם כן נודע במוחש, כי הבכור מת, ושאינו בכור היה חי. גם כי השגחת השם יתברך בישראל לשמור אותם, והכה את מצרים להעניש אותם. וזה מכחיש* גם מה שטענו בטענה הג', כי הפרטים* אין ידיעה בהם. הרי שהשם יתברך היה מבחין בין טפה של בכור, כי אין לך דבר קטן יותר מזה, והבחין השם יתברך בין טפה לטפה. והרי במכה אחרונה, שהיא מכת בכורות, הוכיח כל דבר. ולכך אמר "אני שהבחנתי בין טפה של בכור לטפה שאינה של של בכור".