דרשת שבת הגדול · פרק י׳, ו׳

וזה שאמר "מי אסף רוח בחפניו", כלומר שהוא מחזיק ומקיים הרוח, והרוח מקיים הנבראים שבו. וכן "מי צרר מים בשמלה", דהיינו הנבראים אשר הם במים, והאדם מקיים המים, וצוררם* כשמלה אשר בהם הנבראים שבמים, ולפיכך אמר "מי צרר מים בשמלה". ומפני כי האדם עומד ברוח, והרוח קרוב אל האדם, כאילו הוא בידו, אמר "מי אסף רוח בחפניו". אבל המים, האדם הוא ביבשה ואינו במים, ולפיכך אמר "מי צרר מים בשמלה", כי השמלה רחוק יותר מן היד. ואמר "מי הקים כל אפסי ארץ", נגד הנבראים שהם בארץ. ואמר כאן "אפסי ארץ", כי הנבראים בארץ בודאי חשובים ביותר. ואפשר כי זה נאמר על אדם הראשון בפרט, והוא הקים כל אפסי ארץ בודאי, כי ממנו הכל. ואמר "מה שמו ומה שם בנו", כי שמו הוא "מה", ובנו שמו "מה", רצה לומר האדם הפרטי, כמו שאמר (תהלים קמד, ג) "מה אדם ותדעהו בן אנוש* ותחשבהו", כי "בן אנוש" נאמר על האדם הפרטי. ואמר הכתוב בשביל ששמו* של אדם "מה", ושם בנו הפרטי "מה", לכך "עלה שמים וירד אסף רוח בחפניו צרר מים בשמלה הקים כל אפסי ארץ" כמו שאמרנו, כי הוא יתברך מגביה שפלים, והאדם הוא "מה" מצד עצמו, רק מצד השם יתברך, אשר מגביה שפלים אשר הם "מה", האדם הוא הכל.