והנה האדם הזה מצד עצמו הוא "מה", אבל מצד שהשם יתברך מגביה שפלים ורוצה בשפלים, וכמו שאמר (שמות כ, ב) "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים", ומצד הזה האדם הוא "מאד", כי אדם במספר "מאד", כי מצד שהשם יתברך שוכן שכינתו את דכא, ומגביה הדכא, האדם הוא "מאד", ומצד עצמו אינו דבר, רק השם יתברך נותן לו כח, והכל הוא מן השם יתברך. וזהו ענין האדם כאשר יֵדע האדם מדרגתו, כי הוא "מה" מצד עצמו, והוא "מאד" מצד השם יתברך, אשר לו כח גדולה וגבורה ורוממות. וזהו שאמר (תהלים קמד, ג) "ה' מה אדם ותדעהו", זכר השם, ואחריו מלת "מה", ואחר כך אמר "אדם". ורצה לומר כי השם יתברך הוא "מה" מצד כי לא נודע עצמו יתברך עד שהוא יתברך "מה", והאדם הוא בעצמו "מה", ולפיכך "ותדעהו", לכך (שם פסוק ה) "הט שמיך ותרד וגו'".
דרשת שבת הגדול · פרק י׳, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Derashat Shabbat Hagadol, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2022
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך דרשת שבת הגדול, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.