ובמדרש (ב"ר יט, ז), "וישמעו את קול ה' אלקים מתהלך בגן לרוח היום" (בראשית ג, ח), 'מהלך' לא נאמר, אלא "מתהלך", מקפץ ועולה, עיקר שכינה בתחתונים היתה. כיון שחטא אדם הראשון, נסתלקה לרקיע ראשון. קין, לרקיע שני. עמד דור אנוש, נסתלקה לרקיע שלישי. דור המבול, לרקיע רביעי. דור הפלגה, נסתלקה לרקיע חמישי. סדומיים*, לרקיע ששי. מצרים, נסתלקה לרקיע שביעי. עמדו שבעה צדיקים, והורידו אותה* לארץ; אברהם, יצחק, ויעקב, לוי, קהת, עמרם, ומשה, דכתיב (תהלים לז, כט) "צדיקים יירשו ארץ וגו'", ורשעים מה עושים פורחים באויר, אלא צדיקים ישכינו שכינה לארץ. וכבר התבאר מדרש זה במקום אחר מה שאלו שבעה חוטאים היו מסלקים השכינה, ושבעה צדיקים היו מורידים השכינה לארץ. מכל מקום נלמד כי ראוי שתהיה השכינה בארץ, מפני שהוא יתברך שכינתו את דכא, רק כי הרשעים הם מסלקים השכינה, עד כי המצריים בימי אברהם, שהיו* חוטאים האחרונים, והם היו מסלקים לגמרי השכינה מן העולם.
דרשת שבת הגדול · פרק י׳, ט״ו
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Derashat Shabbat Hagadol, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2022
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך דרשת שבת הגדול בנוסחו המקורי, בלי הערות השוליים של המהדורה. מה עוד משתנה בהצגה מפורט במקורות ורישיונות. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.