עקידת יצחק · פרק צ״ט, ד׳

להיות מבואר שאין אדם מוריש לבניו ולזרעו אחריו חובת נדר ושבועת איסור לדורות עולם באופן שלא יוכלו למחות בה כל זמן שלא קבלוה עליהם בהגיע לפרקם אם בהודאה או בשתיקה שזה לא יתכן מן הדין דמהיכא תיתי לא מצד הגוף ולא מצד הנפש. כי הנה גופי הבנים העתידים לא היו ולא נמצאו בעת השבועה כי אם בכח רחוק והוא מבואר כי לא בכח זה יגבר איש להשביע את בניו וכ"ש מצד הנפש הדברית שהוא ידוע שאין לו לאב בה שותפות ושום הקשר שהיא ידוע שאינה נדונית על פי שבועתו ואיסרו אשר אסר על נפשו. וכמו שבא מבואר בדברי יחזקאל הנביא מה לכם אתם משלים את המשל הזה על אדמת ישראל לאמר אבות יאכלו בסר ושיני הבנים תקהינה חי אני נאם ה' אלהים אם יהיה לכם עוד משל המשל הזה בישראל הן כל הנפשות לי הנה כנפש האב וכנפש הבן לי הנה הנפש החטאת היא תמות (שם). יורה באמת שאין הקשר אבות ובניות בין נפש האב ובין נפש הבן ושהם אצלו ית' בשוה מבלי שתוף כלל ולכן הנפש החוטאת היא תמות בעונה ולא בעון אבותיו. וכמו שתורה על זה כל הפרשה כלה. וגם ירמיהו אמר דברים כאלה והוא עצמו בעיני מאמר החכם שלמה באומרו יש אחד ואין שני גם בן ואח אין לו ואין קץ לכל עמלו וגו' ולמי אני עמל וגו' (קהלת ד') כי על החלק השכלי שבאדם ידבר שם כמו שביארתי והוכחתי במקומו. והנה אחר שלא יושלם שום עונש לנפש הבן ממעש' האב איך יתפש בדברו וילכד במאמרו וכ"ש שימשך זה עד סוף כל הדורות כמו שיראה מהכתוב האומר כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום לפני יי' אלהינו ואת אשר איננו פה עמנו היום ובכל מקום שנמצא בפי חז"ל (שבועות כ"א:) שכל בר ישראל הוא מושבע ועומד מהר סיני על כל דברי התורה הזאת. אמנם יראה שזה מה שכוונו חז"ל התרתן במה שאמר במאמר שזכרנו ובזולתו שהיו כל הנפשות העתידות נמצאות במאמר ההוא והמה קיימו וקבלו עליהם להשלים ולקיים עד סוף כל הדורות. אבל עדין יש במאמרם זה עיון רב לדעת איך היו הנשמות שם בלי גופות כי חבור הנפש והגוף מהכרחיות האדם הנמצא אצל המצות הוא ומעצמות מהותו. וכמו שבא בתורה בפירוש אשר יעשה אותם האדם וחי בהם (ויקרא י"ח) ירצה שאין חובת מעשה המצות נמשכת רק בהיותו אדם כלומר מחובר מגוף ונפש ובהפרדם זה מזה אינו אדם ואינו בכלל וחי בהם כי במתים חפשי וכמו שאמר החכם באשר הוא סוף כל האדם (קהלת ז') וכמו שיבא בנעילת השערים ב"ה. ועוד שהרי הוא מבואר שהתורה והמצוה חובת הגוף הם וגופא ודאי בהפקרא ניחא ליה ומן הדין אין חבין את האדם שלא בפניו והיה הוא צריך להיות שם לקבל עליו וכבר אמרו כתובות (י"א.) קטן שנתגייר מטבילין אותו על דעת ב"ד ואם הגדיל יכול למחות וכ"ש כשלא היה שם כלל. גם מה שאמר שהיו שם אוכלוסא כוללות כל הדורות וכל הפרצופין כי על כן אמרו כי הרואה אוכלוסא שיש בה שש מאות אלף רגלי יברך בא"י חכם הרזים (ברכות נ"ח.) כי מעתה א"א להמצא שום אדם בדורות הבאים שלא היה שם בדמותו וצלמו בגופו ונפשו ושלזה אין בשום אדם יכולת למחות במה שקבלו כלם בהר סיני באלה ושבועה. הנה אלה גם הם דברים קשים על השכל לקבלם והנם חלושים לתלות בהם שאלה כזאת אשר בה ועליה תלוי קיום ועמידת הברית והשבועה אשר לו יתעלה עמנו תחת שבועתנו זאת שאנו מושבעים עמו דהא בהא תליא וצריך קיום וחזוק גמור שלא יופרו לעד לעולם כמו שאמר אם ימושו החקים האלה מלפני נאם יי' גם זרע ישראל ישבתו מהיות גוי לפני כל הימים: ואולם אנכי מעורר על חומר השבועה הזאת והנחתה ספק עצום שזה תארו. שבועה זו שאלו הנשבעין מושבעין ועומדין בה לא ימנע משיש בידם יכולת בחיריי לעבור עליה או לאו. ואם נאמר שאין ביד בחירתם יכולת לעבור עליה הנה כבר תתבטל פנת הבחירה אשר עליה העולם עומד וצורך כל התוכחות והמוסרים הכתובים בתורה שכלם לא נאמרו אלא לבלתי עשות את כל המצות והפר בריתם. והנה על כרחינו אנו צריכים להודות שהם יכולין לעבור על השבועה מכח אפשרותה אע"פ שאינם רשאים מפאת שבועתם. והנה כאשר יונח האפשר ההוא נמצא הרי יקרה מהנחתו בטל והוא ביטול כל הכתובים המעידים שלא יתבטלו חומרות השבועות הללו לעולמי עד ושלא ישבתו העם הזה מהיות גוי בפניו כל הימים. וקשה עוד מזה מה שנתבאר מפי כל הנביאים ומפאת הנסיון שכבר עברו כלם לעבור אלה והפר ברית. והנה אם כן לפי המונח בטלה ג"כ שבועת האלהים הסמוכה עליה וכבר אבדה התקוה ח"ו. ואם תאמר אין מצורך הקיום הנצחי שמירת השבועה כי אם מציאותה לבד כי אחר שנשבעו לו כבר זכה עליהם בכח שבועתם לכוף ולהכריח אותם על קיומה כמו שאמר על יד יחזקאל (כ) חי נאם ה' אלהים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם מה שלא יעשה כן זולתה. הנה זו באמת קשה מן הראשונה. כי יש לשאול אם יש לו יתברך עליהם דין שבועה זו או לאו ואם תאמר שיש לו עליהם דינה כלומר שהם חייבים לשמור ולעשות את כל דברי התורה מעצמם ושבועה זו חומרא יתירה היא כמי שמשביע לחבירו לפרוע לו חובו הנה השבועה הזו אצלו יתעלה היא שבועה בטלה כי ההכרח ההוא שיש בידו לעשות להם מכח השבועה הוא עצמו יכול להכריחם מבלתה כי מה טעם שישביע אדוני הארץ אחד מעבדיו שיפרע לו חובו כדי שיוכל לכופו על פרעונו כי הנה בזולת השבוע' יוכל להכריחו אדרבה מוטב שיכריחם בלי שבועה ממה שיכריחם אחר עבור אותה. ואם נאמר שאין לו עליהם דין שבועה זו הנה באמת השבועה עצמה היא תחלת האונס ועקרו כי הוא יתעלה בקש אותה מידם וע"י נביאו השיא ופתה אותם עליה ומה טעם שיכריחם לעשות דבר שהוא הכרח ופתה אותם להשבע על עשייתו אם יתיר לעצמו האנסות על השבועה יתירהו בלא שבועה דמאי דעביד הא נפל בהא: ועוד שאם כן אין לו עליהם רק דין השבועה לבד לא עקר התורה והמצוה. שאתה אם יש מחברך אצלך מנה ונשבעת לו לפרעו ביום פלוני הנה כשעברת על השבועה יש לו עליך שני דינין. האחד חיוב הממון עצמו והשני חיוב השבועה. אמנם אם נשבעת לתת לו דבר שלא נתחייבת לו הנה כשתלקה על השבועה שעברת ודאי תפטר מן הממון וכן ג"כ כשנענש דין עוברי שבועה לבד כבר נפטר מהתורה והמצוה ואין לו עלינו שום חיוב עליה כמו שיראה מהכתובים שזכרנו ראשונה ומה זה שאמר יחזקאל אחר המאמר הנזכר והבאתי אתכם אל מדבר העמים וגומר. והבאתי אתכם במסורת הברית (שם כ'). עוד אמר במקום אחר ועשיתי את אשר בחקי תלכו ומשפטי תשמרו ועשיתם (שם ל"ו) והנה מכל אלו הצדדים יראה בבירור שאפילו יניחו שהיה ביד האבות כח להשביע לבנים לא היה כח בשבועה ההיא להמשיך בחבלי מציאותה ובעבותית קיומה הדבוק הנצחי ההוא שרצו שיתלה בה: