עקידת יצחק · פרק צ״ט, י׳

והנה אחר שסדר עניני הכלל על זה האופן נעתק לסדר עניני היחידים ואופני חטאם והסרתם מעליו. והתחיל ואמר כי אתם ידעתם את אשר ישבנו בארץ מצרים וגו' ותראו את שקוציהם וגו' פן יש בכם וגו' והיה כשמעו וגו'. הנה יהיה מאמר כי אתם התחלת דברים נמשכת טעמה להלן כמו כי תאמר בלבבך (דברים ז׳:י״ז) כי אוריש גוים מפניך (שמות ל״ד:כ״ד) ודומיהם. יראה לפי שידעתם את אשר ישבנו וגו' ותראו את שקוציהם וגו' לכן חושש אני פן יש בכם יחיד או יחידים אשר לבבו מהרהר היום שיש ממש בשום אלוה מאלהי העמים אשר ראיתם וידעתם אותם או בעבודה מעבודותם עם היות שמן המחשבה ההיא לא יצאו עכשיו הפעולות אבל אפשר שיהיה שרש מוציא צפע או ענף פורה ראש ולענה לדורות הבאים. והנה היה המשל הזה ודאי מליצה נפלאה נופלת יפה על הענין מאד כי הנה האדם עץ השדה ויש לו דמיון רב עמו כמו שדברנו בו בשער כ"ז. והנה הוא מבואר כי היותר מפורסמת מסגולות כל עצי השדה היא שהשפע היוצא מהאדמה מתהפך בו לפי טבעו ומזגו עד שרבים מהם יהיו שתולים בתוך הגן ויהיה פרי האחד מתוק והאחד חמוץ וזולתו מר והכל לפי מה שעבר בשרשי האילן ההוא או בכל צמח אשר זרעו בו למינהו וכן באמת הוא בכלל האדם כי שפע הלמוד היורד עליו מפאת מעלה או מן המלמד הנה הוא מתהפך בלב כל אחד כפי מה שהוא והאיש הטוב בעצמו כאשר ישמע דבר אע"פ שיקשה ענינו מתחלה הנה הוא ישמע ויוסיף לקח וימתיק הענין בלבו ויוצא פרך ויצץ ציץ ויגמול פרי יפה תואר. אמנם האיש הרע אע"פ שישמע הדבר הנכון הנה הוא מתהפך בקרבו לרע ומר ותעל צחנתו כל פרי רע ומר. ולזה אמרו חז"ל (חולין קל"ג.) שאסור ללמד אל תלמיד שאינו הגון שנאמר כצרור אבן במרגמה וגו'. והוא עצמו שאמר הנה פן יש בכם שרש פורה ראש ולענה והיה בשמעו וגו' והתברך בלבבו וגו'. כי הנה דברי האלה הזאת יהפכו לברכה בלב השומע הישר והטוב כמו שנתבאר בפרשת הברית אמנם האיש הרע הזה הבליעל הנה הוא כעץ שיש לו שרש פורה ראש ולענה ויהפוך השפע היוצא מהארץ לפי רוע טבעו כי כן הוא בשמעו את דברי האלה הזאת יהפוך בלבו הרע הקללה לברכה ולסוף קללה כפולה תחשב לו. ואחר ששם המשל ביאר אותו ופירש ענין שיבושו ונגע הצרעת אשר בראש נגעו ואמר והיה כשמעו האיש ההוא את דברי האלה הזאת הכתובה למעלה על כל המודים בתורה ובלתי נזהרים בשמירתה והתברך בלבבו שמתחכם בעצמו לאמר אחר שהאלהות האלה לא ירעו ולא ישחיתו אלא אצל המודים בתורה ובלתי שומרים אותם הנה אם כן שלום יהיה לי ולא אירא מהם כי בשרירות לבי אלך לכפור בתורה מעקרה והכופר בכל פטור מה תאמר כי ישיגוני הרעות בסלק השגחת משמרתו מעלי כמשל הבחור שנזכ' הנך בתוך עמי אנכי יושב ובפקוד עליהם בטוב השגחתו והסתירם תחת כנפיו בקבלם את הטוב מאת האלהים גם לי גם להם יהיה והוא מה שיראה באומרו למען ספות הרוה את הצמאה והוא משל נמרץ לפי הכוונה כי האדם שיש לו שתי שדות סמוכות זו לזו האחת צמאה צריכה תמיד למים והאחת רוה בלתי צריכה להם כי בידוע כי בהשקותו הצמאה הוכרח להשקות הרוה אף על פי שלא יכוין או שלא ירצה בהשקותה וכן חשב זה הכופר שאע"פ שלא יכוין להשקותו משפע ברכותיו או שלא ירצה בו הנה יקבל הטוב וההצלה בתוך הכלל ויהיה מאמר שלום יהיה לי משמש לשני הענינים להוצאת עצמו מהכלל הנכנסים בברית האלה ולהנצלם מטעם היותו מחובה להם. ולפי שהיחידים הללו הם מורים לעצמם היתר וצד מחילה במה שיכולין לומר אי אפשנו במה שנחלו אבותינו כשירצו להשאר על אחריותם בענין סלוק השמירה מעליהם לזה כיון מה שאמר לא יאבה יי' סלוח לו כי אז יעשן אף יי' וקנאתו באיש ההוא ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה והעולה על רוחו לא יהיה לומר שהאלות האלה לא נכתבו אלא לבלתי כופרים בתורה וזה חוייב מן הדין כמו שכתבנו שהראוי שישמר עם הקצת דין הכלל אחר שהכלל עומד במקומו וא"א לזוז ממנו ולזה ירבצו בו כל האלות הכתובות על כל העומדי' בברית בעברו עליו ומזה יחוייב שימחה יי' את שמו מתחת השמים מה שלא ישוער כן בכלל. ולפי שהיחידים הללו חשבו שלא יוכלו להבדל מכלל האומה ושעל כל פנים יקבלו בתוכם את הטוב ואת הרע לא יקבלו אמר והבדילו יי' לרעה מכל שבטי ישראל ככל אלות הברית הכתובה בספר התורה הזה. ירצה כי בכל מקום שיהיה בשבט מכל שבטי ישראל יבדילנו מהכלל לרעתו הפך מה שחשב והם יהיו שקטים ושלוים והוא יסבול כל אלות הברית וגו'. ואפשר שירצה כי בענין זה יבדל היחיד או היחידים מהכלל כי היחידים הכופרים בתורה בכלל יהיו תחת האלות הכתובות מה שלא יהיה כן בהתאסף יחד שבטי ישראל כי לא דבר הכתיב במה שלא ישוער מציאותו כמו שאמרנו אבל אלו יבושו ויבהלו עד שידעו ויכירו שיקרה אל זה החלק עם הכלל כמהפכת סדום ועמורה ממש. וזה כי כמו שאחר שהבטיח השם לעולם בכללו מהביא עוד מבול על הארץ הבטחה חזקה טבעית שלא תבטל לעולם כמו שביארנו הענין יפה בשער י"ד הנזכר הנה עם כל זה לא נמנע מהעניש הרשעים החלקיים ההם להבדילם מכלל העולם ולהפכם מהפכת זרים ושממות דור ודור. כן אע"פ שתהיה האומה בכללה בטוחה בברית עולם כיוצא בו כאשר זכרנו למעלה האיש או האשה המשפחה או השבט הכופרים בעקר התורה לא ינקו אבל ישמדו ויפסדו לעולם. ואמר הדור האחרון וגו' עד וישליכם אל ארץ אחרת וגו'. ירצה שישיג למקצתם עם התחכמותם בכפרם בכל מה שישיג לאומה בכללה כשיפשעו בסורם מעשות את כל מצות יי' אשר קיימו וקבלו עליהם והנה לא הרויחו בכפירה כלל אבל הפסידו כנזכר. והנה אחר שגמר זה הענין הנפלא אם מצד כללו ואם מצד חלקיו ביאר ההבדל שיפול בעניניו מצד היות החטא ההוא אשר בפרטי' בכל אחד משני המינים נודע לב"ד של ישראל או נעלם מעיניהם אמר הנסתרות ליי' אלהינו והנגלות לנו וגו'. ירצה הנסתרות ממנו הנה דינם הוא מסור ליי' אלהינו להפרע מהם בדיני שמים כפי מה שזכר. אמנם הנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות בהם משפט כתוב ככל דברי התורה הזאת כי ב"ד של ישראל ישפטום ככל משפטי התורה כמו שכתבנו. והנה אחרי זה נמשך להבטיח בקיום האומה והשארותה עם אלהיה השארות נצחי לעולם כמו שיבא בשער הבא אחרי זה. ואולם נתבאר תוכן השאלה הזאת החמורה וטוב ענינה ונתבארה פרשה זו כהוגן וכתיקון עם הסכמ' המאמרי' שזכרנו. והנה בשער הסמוך בעז"ה אעבור עליה בהלוך אחר מבלי הפיל דבר מכל הנדבר הנה כלל כי הוא נכון בענינו ושריר וקיים בפשוטו אין שטן ואין פגע רע וזה מה שרצינו בביאורו בזה השער: