עקידת יצחק · פרק צ״ח, י״ד

והנה אחר שקבע בלבם בזה המעשה עקר האמונה הנזכרת במאמר את יי' האמרת היום להיות לך לאלהים סמך מה שיהיה מהמין השני והוא אומרו ללכת בכל דרכיו והוא ענין הפרשת המעשרות וודוים. כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה השלישית שנת המעשר ונתת ללוי ולגר וליתום ולאלמנה ואכלו בשעריך ושבעו ואמרת לפני יי' אלהיך וגו'. ירצה שעם שנתינת המעשרות כבר תהיה תשומה אנושית שמוה נדיבי עמים לפרנס ענייהם בקרבם או המלמדים והמתפללים וכיוצא כי היא מדה טובה מוטבעת במעולים שבאנשים וכבר זכר זה הפילוסוף פ"ט מהמאמר הח' מספר המדות. אמר כי הזבחים הקדומים וההקהלות יראה שהיו נעשים אחר אסיפת התבואות לתת המעשרות (י) מ"מ כוונת האל יתעלה היא שתיחס המעשים כלם אליו ושאין אתה עושה כי אם ללכת על פי יושר דרכיו והנהגותיו כמו שקבלת עליך במאמר וללכת בכל דרכיו וכאשר ביארנו. וכל זה מה שיבאר יפה בנוסח הוידוי מתחלה ועד סוף צוה שיאמר בערתי הקדש מן הבית וגם נתתיו ללוי ולגר וליתום ולאלמנה ככל מצותך אשר צויתני לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי לא אכלתי באוני ממנו ולא בערתי ממנו בטמא ולא נתתי ממנו למת שמעתי בקול יי' אלהי וגו'. הנה שזכר שלשה מצות עשה במעשר. האחד בערתי הקדש מן הבית. והשנית וגם נתתיו ללוי והוא ענין מעשר ראשון ולגר וליתום ולאלמנה מצוה שלישית במעשר עני. ועל שלשתן אמר ככל מצותיך אשר צויתני ואמר לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי להודות על מה שאמרנו כי הכל עושה מצד מצוה לא באופן אחר. ואחר כך ג' מצות לא תעשה. לא אכלתי וגו'. ולא עברתי וגו'. ולא נתתי וגו'. ולפי שלא תפול עליהם מלאכת מעשה נאמר עליהם שמעתי בקול יי' אלהי במה שמנעני לעשות. אמנם להורות על מה שאמרנו שלא היתה שם כוונה אחרת אמר עשיתי ככל אשר צויתני. והנה עם זה כבר היו אלו המצות עשה ולא תעשה הוראה על כל המצות כלן הנכללות בכלל עשה ולא תעשה והם כלל סור מרע ועשה טוב אשר בכלן יש להשמר ולהזהר על ההשקפה הזאת והוא הערים השני שקראו משפט והוא שנשמר ונזהר בכל מה שיש לו להשלים בו משפט זולתו באלו המתנות שזכר וכיוצא שהוא ענין שמתפשט אל רוב מצות התורה ולזה סמך בקשת זקיפת הערים אשר כנגדו אליו יתעלה והוא הרחמים ואמר השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל ואת האדמה אשר נתת לנו שתהיה תמיד כאשר נשבע לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש וכמ"ש ז"ל (מעשר שני פ"ה) עשינו מה שעלינו לעשות השקיפה וגו' וכבר נשלם ענין העריסין אשר זכרו חז"ל במאמר שזכרנו (דב"ר פ' עקב) בענינים מורגשים בצורכי החיים הזמניים אשר נתנה הארץ להשלים עמם ולמלאת די ספוקם כי הוא הכרחי לשלמותם האחרון. אמנם כשהשלים זה נעתק לדבר עמם מענין אלו העריסין מצד שהם ענינים שמעיים ומדעיים אשר הם דברים יותר מעולים הפלא ופלא מאותם אשר דבר בבחינת הגמול והעונש המגיע. ולזה אמר. היום הזה יי' אלהיך מצוך לעשות את החוקים האלה ואת המשפטים ושמרת ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך. לומר כי לאשר ידבר עמהם מכאן ואילך צריכין לתת אליו לבם ונפשם לפי שהם יהיו ענינים שכליים מסורים לנפש המשכלת ואמר להם את יי' האמרת היום וגו' ויי' האמירך היום וגומר כפי מה שביארנו כי היא באמת הקדמה מחוייבת לכל אשר יזכור כמו שכבר הועילנו למה שקדם: