עקידת יצחק · פרק צ״ז, ח׳

אמנם יראה באמת כי יותר מהמה הם מכוונים לפתוח פתח או פתחים לבא בהם אל התעוררות העצה וההישרה אשר ראוי להתנהג בהם במלחמה הפנימית הנסתרת שסכנתה יותר עצומה כמו שאמרנו אשר ראוי שתקרא מלחמת חובה בלי ספק ואם שהיא כלה בידינו ורשותנו. והיא העיר אשר יצדק בענינה מאד כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום. כי באמת היא העיר אשר בהלחם עמה תקרא בשלומה וטובתה בלי ספק אם שלום תענך והיה כל העם הנמצא בה יהיו לך למס ועבדוך כי ודאי היא עיר קטנה ואנשים בה הרב' כמו שאמר החכם בסוף הה' מהמדות שכחות האדם הם בבחינה שיש בו כתות פועלות ומתפעלות משמיעות ונשמעות. והוא מבואר מאד שתכלית טובת העיר ההיא ושלותה היא היות כלן למס עובד אל הכח השכלי היא אדוניה כמו שכתבנו למעלה. אמנם המרד הגמור הוא כאשר יתקומה שר העיר אשר הפקידה המלך בידו וימרוד באדוניו וימלוך עליו ביד חזקה וחיילים רבים יגבר וישר עליה כמו שאמר החכם לענין זה עיר קטנה ואנשים בה מעט ובא אליה מלך גדול וסבב אותה ובנה עליה מצודים גדולים (קהלת ט׳:י״ד). וזאת העיר אשר יאות אל האיש הנלבב להתחזק עליה תמיד כדי שלא תמרוד עליו כענין שאמר וכי תצור אל עיר ימים רבים להלחם עליה כי ודאי ימים רבים והם רוב ימי האדם או כלם נמשכת מלחמה זו באמת ובכל יום ויום מגביר חיילים הצר הצורר על הדרך אשר כתבנו ענין מלחמה זו וסבותיה עם זכרון ראשי חייליה וכל ענינה וטעם ומצא בה איש מסכן וחכם ומלט הוא את העיר בחכמתו הן בקראו אותו מסכן הן בטענותיו אשר בה מלט הוא את העיר בחכמה ותבונ' הכל כהוגן וכראוי בפרשת נזיר שער ע"ג. עיין שם כי הם ענינים נחמדים מאד ועצות נכונות למלחמה זו. ושם נתבאר שמתחבולות המלחמה הזאת הפנימית גם היא לצור על העיר להמעיט ולצמצם הדברים המותריים אשר התאוה מתגברת בהם עד התיש כחה והחליש זדונה וגבורתה כמו שהוא הענין במה שהישירה התור' בנזירות ובשאר הענינים הנזכרים שם. וע"ז האופן יאמר כי כאשר ימשכו ימי המצור עד שיהיו רבים ויהי' הדרך קרוב לתפשה שאז לא ישחית את עצה לנדוח עליו גרזך כמו שיכרות האילן מגזעו שלא ישאר ממנו כלל כי אין הרצון שתסגף עצמך בקצה האחרון. ונתן הטעם כי האדם עץ השדה ירצ' כי כמו שעץ השדה צריך לקבל שפע מן האדמ' להיות רענן וטוב כך האדם צריך להעזר מהדברים הזנים והמחזקים כדי שיסבול העמל ויוכל לבוא במצור ובמצוק תושית העיון והמעש' אשר לפניו. רק עץ אשר תדע כי אינו צריך למאכל הוא אך שהוא מהמותר ומביא לידי נזק או נזקים אותו תשחית וכרת. דומה למה שאמר המליץ (בחינות עולם פל"ב) מעט צרי לשמירת הבריאות ומעט דבש ללקיחח תענוג והיותר תחרים והיה למאכל לבהמת השדה ולבני אדם הדומים לה. ולזה אמר על העיר אשר היא עוש' עמך מלחמה עד רדתה כי ודאי העיר הזאת ראוי' להיות תחת ממשלתך ובנית מצור רצוני ממשלת שכלך אשר עמו הדבור מיוחד אלא שקדם עבדך הרע הזה אשר הפקדת אות' בידו עודך נער ורך ופתח את לב כל אנשיה למרוד וללחום עמך. ולזה יאות לך זה המנהג מתחלה ועד סוף עד רדתה תחת ידך כמשפט. וכ"ז ראוי שימשך אל האדם בענין מלחמתו זאת העצמית אחר שכבר נהג ההכרזות המעולות שקדמו בעמדו על פרקו ובעבור עליו כמו שנזכר. והנה בזה ובמה שכתבנו שם בשם הנזכר נגמר זה הענין השני שהוא ממין העצה אשר אמר עליה אך דבר שפתים עצה (מלכים ב י״ח:כ׳) ופרשת כי ימצא חלל כבר נתבאר בשער הקודם. אמנם מענין הגבורה והוא הוציא הפעולות אל החוץ בפועל בשתי המלחמות הוא מה שאמר אחרי זה הפרשה השלישית: