עקידת יצחק · פרק צ״ז, ז׳

הפרשה השנייה כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום וגו' כי תצור אל עיר ימים רבים להלחם עליה וגו'. וההערות אשר ראיתי הם אלו. האחד כי מאמר כי תקרב אל עיר וגו' ומאמר ועשתה עמך מלחמה יראו סותרים זה לזה. וכן מה שאמר כי תצור אל עיר ימים רבים להלחם עליה ולבסוף נאמר ובנית מצור על העיר אשר היא עושה עמך מלחמ' עד רדתה כי על דרך האמת שקטה ועומדת היא אם יניחוה. השני מאמר כי האדם עץ השדה כי הוא מאמר קשה בעיני המפרשים כלם. השלישי מה טעם אומרו רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא כי מה ידיעה שייכא בזה היה לו לומר רק אשר לא עץ מאכל הוא. ואלו הדיוקים אם שאינם ספיקות גמורות יועיל לגלוי דעת למה שרצינו מכוונת הענינים באלו המאמרים. ומהמבואר שהענינים הנכללים בזה החלק שייחדנו הם ממין העצה הנכונה הראויה לנהוג באלה המעשים בשני למודים. האחד כדי שלא יעלה להם מהפסד הדעות באלהות יותר ממה שירויחי בהצלחת הנכסים וזה שלא יעלה על לבם דבר בליעל לאמר כי הוא יתברך אכזרי במדותיו חפץ בהשחתת העולם ואבדן הבריות כמו שיחוייב מעריכת המלחמות האלה אשר לא תעשינה כי אם בשפוך דמים רבים ובחבילות חבילות גזלות ועושקים וילמדו מזה גם כן להתאכזר במדותיהם ולזה הית' העצה הנכונה בתחלת מעשיהם מיד שפקדו שרי צבאות בראש העם מה שאמר וקראת אליה לשלום להורות להם שהכוונה הראשונ' למלחמותיהם לא היתה אל הרע אשר נמצא בהם כלל אשר הוא לוחם כמו שאמר החכם במקומו כי אם אל דרישת השלום ורדיפתו ובא אל המנוחה ואל הנחלה אשר בה ינוחו הגופות ויוצלחו הנפשות בלי מעכב והדברים הרעים שבמלחמות הנם באים במקרה ושלא במתכוין ולא לרצון גם כן וקרוב לזה כתב הרב המור' בפרק נ"ג חלק א'. וכבר יהי' הלוחם איש שלום בכוונה זחת וכמו שאמר אני שלום וכי אדבר וגו' (תהילים ק״כ:ז׳). כי הפועל לא נקרא אלא על שם תכלית כוונתו וכן אמר בכאן בפירוש כי החרם תחרימם החתי וגומר למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל תועבותם אשר עשו לאלהיהם וחטאתם ליי' אלהיכם. יאמר שכיון שכל חסדם ועבודתם אשר המה עושים לאלהיהם הוא חטא ופשע לאלהיכם אי אפשר שלא תלמדו מהם דברים רעים וחטאים ומכעיסים לפניו אשר הוא ענין המלחמה הקשה והעצומה והיותר מסוכנת שבכלן כמו שכתבנו למעלה ואם כן המלחמות האלו הם בקשת שלומה ומציאתה בלי ספק וללמדם כל זה הית' המצוה לפתוח בשלום להודיע שתחלת המחשבה סוף המעשה וכי אינן דורשין רק השלום האהוב למעלה ולמטה כמו שכתבנו סגולותיו בברכת השלום שער ע"ד וגם בשער פ"ז. ועל הכוונה הזאת שאמרנו אז"ל במדרש (דב"ר פ' שופטים) שזה אחד מהדברים שגזר עליהם משה והסכים הקב"ה לדעתו אמר ליה שילחם עם סיחון ועוג והוא לא עשה כן אלא וישלח משה מלאכים ממדבר קדמות לסיחון מלך האמורי דברי שלום לאמר אמר הקב"ה אמרתי לך להלחם עמו ואתה פתחת בשלום חייך שאני מקיים גזירתך כל מלחמה שיהיו הולכין לא יהיו פותחין אלא בשלום שנאמר כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת עליה לשלום וכוונתם בזה עם עקר זה הענין ורוב צרכו נכתב שם במקומו שער פ"ח ולזה הית' מעצתו יתב' והיה אם שלום תענך ופתחה לך והיה כל העם הנמצא בה יהי לך למס ועבדוך כי מעתה לא תשתעבד אליהם ולא תשמע אל דבריהם ולא תעש' כמעשיהם ואף בז' אומות אמר הא אם עשו תשובה אינן נהרגין (ספרי פ' שופטים.) אמנם אם לא תשלים עמך וצרת עליה כי הכרח בקשת הטוב ושלום הגופים והנפשות יביאך עד הנה ועם זה תדע כי ישרים דרכי יי' ומדותיו שלמות ורחמיו על כל מעשיו ותלמוד לעשות כמוהו. והרי הענין הראשון הזה הוא עצת שלום ללמדם דעות ישרות ונכונות באל יתברך ומדות שלמות בהנהגתם. וכן מה שאמר בסמוך כי תצור אל עיר ימים רבים וגו' היא עצה נכונה בהישרת מדותית נכונ' והיא שלא יעשו דבר של השחתה ומפלה במלחמות כאלו הית' הכונה לכך רק אם יהי' להם הכרח לפי מבוקשם. וזה שהמנהג בלוחמים להרוג ולהשמיד כל הנמצא חוץ למצור הוא כדי לצור אותם שלא ימלא לבם אותם לצאת לספק להם לחם ומזון ויתר הצרכים אלא שיאספו כלם תוך העיר וימהרו לאכול ממה שבידם מהמזונות ותבא העיר ברעב ואם כן העצים והאבנים הנמצאים חוץ לעיר אשר לא יקוה מהשמידם שום תועלת מאלו וכדומה למה ישחיתום אין זה כי אם רוע לב ולזה באת העצה הנכונ' בפעולותיהם לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן (ב) ונתן הטעם ואמר כי האדם עץ השדה לבא מפניך במצור ותהי' ה"א האדם כה"א האיש אחד יחטא (במדבר ט״ז:כ״ב) האחד בא לגור (בראשית י״ט:ט׳) העולה היא למעלה (קהלת ג׳:כ״א) שכלן קמוצות והוראתן לשון שאלה לפי כוונתן. והכוונ' לכך אני מצוך על זה כי האדם עץ השדה לבא מפניך במצור לשון שאלה וקרוב לזה כתב רש"י ז"ל באומרו כי האדם שמא האדם. והראב"ע ז"ל אמר ששיעורו כי ממנו תאכל כי האדם עץ השדה ואותו לא תכרות לבא מפניך במצור ואשר כתבתי הוא נכון (ג) ואמר רק עץ אשר תדע וגו' כלפי עצי היער המדבריים הטוענים פרי כמו האלונים והבטנים וכדומי' שאע"פ שהם אילני מאכל הוא נודע שהיא מאכל לבהמות השדה ולחיתו יער ולבני אדם הדומים להם ואיננו מאכל לאדם באמת כי הוא מאכל עב וגס ומזיק וזה וכיוצא בו אמר שמותר להשחיתו ולכרותו לבנות המצור ואין צריך להקדים לו שאר אילני סרק כמו שהוא הענין בשאר עצי הפירות או שיהי' אלה הקודמים להם כשיבא הצורך. (א) ומ"ש ועשתה עמך מלחמה אשר היא עוש' עמך מלחמה לפי שאחד היה אברהם והארץ היתה למורשה ואנחנו בניו זכאין בה וכל המחזיק בה שלא כדין הוא מחזיק וגזל הוא בידו ולזה היא העוש' עמך מלחמה במרדה בבעליה. והנה עם זה מתישבים הכתובים לפי העצות הנכונות להתנהג בהם במלחמה הזאת המפורסמת.