עקידת יצחק · פרק צ״ז, ט״ו

(א) אמנם האמת הברור שעקר הקושיא אינה כלל שמה שמכרו להם בני עשו והמואבים לחם ומים בזמן ההוא לא תקרא קדימה בשום פנים כי אשר בלחמו יקדם נודד בשעת דחקו כאשר עשה מלכי צדק מלך שלם שהוציא לחם ויין לאברהם אבינו (בראשית י״ד:י״ז-י״ח) וחיילותיו כאשר ידע כי עייפים הם ההיא תקרא קדימה באמת והנה מצד הקורבה אשר ביניהם ומהטעמים אשר זכרם הרב ז"ל היה חובה מוטלת על עמון ומואב לשמור הברית והחסד אשר קדמם אברהם לקדם את בניו בלחם ובמים בחנם או בשכר ובלבד שיהי' מיד בדרך בצאתם ממצרים מבית עבדים כי אז הית' להם שעת הצורך כי הם לא היו יודעים שימטיר להם ה' לחם מן השמים ושיוציא להם נוזלים מסלע. וזה מה שדקדק מאד באומרו על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים בדרך בצאתכם ממצרים כמו שאמר זכור את אשר לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים כי אלו מפני שלא קדמום בלחמם הורחקו מהם לעולם ועמלק מפני שהוסיף על חטאתו פשע לבא להלחם בם הית' מלחמה ליי' בעמלק מדור דור וכן אמר במרים זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים בדרך בצאתכם ממצרים לפי שהיה סמוך לצאתם קודם שליחות המרגלים. ובספרי (פ' תצא) בדרך בשעת טירופכם בצאתכם ממצרים בשעת גאולתכם ואשר שכר עליך בלעם בן בעור מפתור ארם נהרים לקללך וגומר הנה יעיד על אמתת מה שאמרנו כי בשעה ההיא נפלו על החטא ההוא בלי ספק כי הנה באמת מה שהשבירום בני עשיו והמואבים אחר כך אינו כלום כי לבד ממכריו בכסף מלא ההוא יקרא איחור לא קדימה שהרי זה היה בשנת הארבעים כשלא הוצרכו להם כמ"ש הכתוב אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו היושבים בשעיר וייראו מכם ונשמרתם מאד אל תתגרו בם כי לא אתן לכם מארצם עד מדרך כף רגל כי ירשה לעשו נתתי את הר שעיר. אכל תשברו מאתם בכסף ואכלתם וגם מים תכרו מאתם בכסף ושתיתם. כי יי' אלהיך ברכך בכל מעשה ידיך ידע לכתך את המדבר הגדול הזה זה ארבעים שנה ה' אלהיך עמך לא חסרת דבר. ונעבר מאת אחינו בני עשו היושבים בשעיר מדרך הערבה מאילת ומעציון גבר. ונפן ונעבור דרך מדבר מואב (דברים ב׳:ח׳) ראה כי אז לא היו בשעת הצורך לקדמם ולא צוו לשבור מאתם רק כדי שלא יקחו דבר מכל אשר להם שלא כרצונם ולפרסם שפע הצלחתם ועשרם כיד אלהיהם הטוב' עליהם. והנה באמת קרא דוקא ששניהם היו שותפים בחטא הראשון מהבלתי קדימה ושכירות בלעם נתיחד אחר כך למואב ולזה נתאחר מואבי בכתוב לקשרו עם מאמר ואשר שכר עליך והוא ענין מבואר. ואמר ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלהיך. (ט) להורות על עוצם שנאתם ולהראות להם הקללות שהיה בלבם לקללם במה שיכירו אותם מתוך הברכות אחר שכוון הש"י שיהיו הפכן ממש וכבר נשרש כי ידיעת ההפכים אחת ולזה לא תדרוש שלומם וטובתם כל ימיך לעולם שמהאויבי' הגמורים לא יקווה רק רע וכמעט שהיו שותפים לעמלק כי מניעת המזון בשעת הצורך כאלו הוא ממית בידים גם כי בעלי מדות פחותות כאלו לא יאותו לבא בקהל ה' לעולם לא תתעב אדומי כי אחיך הוא לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל יי'. הנה שתי המשפחות האלו יש סבה עצומה לשנאתם אמנם אמר שכיון שהאחד הוא אח והשני קבל גרותנו בארצו שלא נשנא אותם תכלית השנא' שהוא התיעוב ותהי' הפשרה שיהיו מרוחקים עד דור שלישי ושיקובלו משם ואילך אמנם לא שאל מאדום קדימת לחם ומים אע"פ שהם אחים לפי המשמטה אשר קדם אליו אבינו יעקב שעדיין בעלי דברים היו עליה. ושליחות משה יוכיח כה אמר אחיך ישראל אתה ידעת את כל התלאה אשר מצאתנו. וירדו אבותינו מצרימה וגו'. וירעו לנו מצרים וגו'. ונצעק אל יי' וישמע קולינו וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים והנה אנחנו בקדש וגו'. נעברה נא בארצך לא נעבור בשדה וגומר. ולא נשתה וגו'. דרך המלך נלך לא נטה ימין ושמאל עד אשר וגו' (במדבר כ׳:י״ז) כי הם כלם דברי ריצוי ופיוס: