עקידת יצחק · פרק צ״ו, ה׳

והנה הרב ן' חסדאי ז"ל בכלל הרביעי אשר מהמאמר השני מספרו הקשה עליו מה שיש בו כדאי לדחות סברתו זאת. אחת במה שצריך לדחוק הכתוב הזה האומר אשר ידבר הנביא בשם יי' ולא יהיה וגו' כשיהיה הטוב ההוא מסודר מפאת הגרמים השמימיים. ואם כן כבר יתנצל הנביא בשיאמר שמה שייעד היה מפאת ההשגחה האישיית המשתנה לפי שנוי מעשה המקבל. ועוד שאפילו נקבל שהטוב ההוא הבא מפאת הגרמים השמימיים הוא רחוק שלא יגיע מכל מקום אינו נמנע שכבר יספיק רוע בחירת המקבל להדיחו מעליו והאפשר לא יקרה מהנחתו בטל וכבר יוכל להתנצל בזה. זה תורף השגותיו. ועם שהספק הראשון אינו צודק על האופן שהניחו כי הוא כבר העמיד הכתוב ההוא בפירוש התורה בדברים שאין מדרכם להשתנות מפאת המקבלים כמו שכתבנו אמנם יעמוד לו זה הספק בדברי ירמיהו עצמו שאמר הנביא אשר ינבא לשלום וגומר שכבר יוכל לומר שמצד ההשגחה האישיית הוא נבא ושהמקבל שנה מעשיו ועל כן לא בא דברו. ואולם הוא עצמו מסכים עמו בכל מה שהעמיד מאמרי ירמיהו רגע אדבר ורגע אדבר כפשוטן ואמר שהכתוב האומר איכה נדע את הדבר וגו' ידבר כאשר הנביא יתן אות על אמותו בהתחלת ענינו כי אז לא נתן להשבון בשום ענין בין שיהיה האות בדברים הנתלים בבחירת המקבל או לא כמו שאמר משה בזאת תדעון כי יי' שלחני וגו' אם כמות כל אדם וגו' לא יי' שלחני (במדבר ט״ז:כ״ח) ואליהו אמר אם איש אלהים אני תרד אש מן השמים וגו' (מלכים ב א׳:י׳). אמנם לישב מאמר ירמיהו הנביא אשר ינבא לשלום בבוא דבר הנביא וגו' הוצרך להשתמש בהבדל ששם הרלב"ג ז"ל בין הנבואה אשר מפאת ההשגחה האישיית לבין הנבואה אשר תהיה מפאת הסדור השמימיי אלא שאמר שהיה כמהתל בו בזה ודרך משל כי יאמר לו כמו שהנביאים אשר היו לפנינו מוחזקים בנביאים וינבאו על ארצות וגו' והנביא החולק עליהם יאמר כי מה שנודע להם בנביאותם היה מפאת הסדור השמימיי ומה שנדע לו היה מפאת ההשגחה האישיית שכן הוא ראוי ליחס הרע אל הסדור השמימיי והטוב אל ההשגחה האישיית כי אין לו דרך אחר לחלוק עליהם אחר שהם מוחזקים לנביאים ואם כן בבא דבר הנביא ההוא אשר ייחס נבואתו אל ההשגחה האישיית יודע אשר שולחו יי' באמת כי הוא השליח באמת מבלי אמצעי ועתה כמו כן בבא דברך הטוב אשר יעדת יופסק ביני ובינך כי אנכי שלוח להגד' רע ע"י אמצעי והוא הסדר השמימיי ואתה בא מתנבא בלי אמצעי זה תרף דבריו והיה ההתול לפי כן לפי שעל כל פנים ישארו שניהם בחזקת כשרים כפי המשל ואין הנדון ההוא דמיון וראיה להכזיב דברי שום אחד מהם וזהו מה שביארו באומרו בסוף דבריו ולקח זה הדרך כאלו אמר אתה תראה אם שלחך יי' באמת ולזה אין אצלנו תוכחה מזה שהבחינה תהיה בשלא יתקיים היעוד הטוב בלבד ע"כ. והטעם הוא מבואר מפני שאע"פ שנקבל שהרע הוא יותר ראוי ליחסו אל הסדור השמימיי והטוב אל ההשגחה האישיית מ"מ אינו נמנע שיהא בהפך ואם כן כבר תהיה הטענה שוה בין שינבא הנביא ההוא טוב או רע מלבד מה שננעלה מפניו שער התשובה לומר כי שנות מעשה המקבל יגרום שנות ימין עליון וחולשת הפירוש הזה בעיניו תעיד בפניו שהוא רחוק מאד שיכוין אליו ירמיהו בשום פנים. הן אלה קצות הדברים שנכתבו בזה הענין עד הנה מאשר הגיעונו דבריהם הספקות המשיגות לכל אחד ואחד מהם מלבד מה שיש להפלא על האלו האחרונים המזכירים מגידי הדברים אשר על ידי הסדור השמימיי בלהקת הנביאים עד שיצטרך הכתוב לתת אות בין שניהם גם ירמיהו ישתדל בענין הזה כי אלו לא יקראו רק קוסמי קסמים או הוברי שמים החוזים בככבים ואם יש דבר יי' אתם נוסף על חכמתם הנה כבר תחזור הקושיא למקומה כי לא יחסר כח הנביא הבא בשם יי' בעבור שיסכים אל דברו הסדור השמימיי כמו שאחשוב שהיה על דרך האמת מסכים עם דברי ירמיה בזמן ההוא כמו שכתבנו בפרשת פקודי שער נ"ו: