עקידת יצחק · פרק צ״ו, ד׳

כל אשר ראינו דבריהם בפירוש ההבחנה הזאת אשר בין הדבר אשר דברו השם ואשר לא דברו נבוכו בו מאד. כי הוקשה להם ראשונה מה ענין האות הזה ומה תועלת יש בו כי הנה אחר עבור זמן ייעודו ולא בא דברו הכל יודעים שהוא שקרן ועוד למה אמר לא תגורו ממנו ומי האיש הירא. ועוד שכיון שנתפרסמו דברי ירמיהו הנביא שאמר ויהי דבר ה' אלי לאמר הכיוצר הזה וגו' רגע אדבר ועל גוי ועל ממלכה לנתוש ולנתוץ ולהאביד ושב הגוי מרעתו אשר דברתי עליו ונחמתי על הרעה אשר חשבתי לעשות לו ורגע אדבר על גוי ועל ממלכה לבנות ולנטוע ועשה הרע בעיני לבלתי שמוע בקולי ונחמתי על הטובה אשר אמרתי להטיב אותו (שם י"ח) הנה אם כן לעולם יש לו פתחון פה לנביא כשלא יבא דברו אשר דבר ויאמר שהיה זה לפי שנוי המקבל אם לטוב אם לרע. והנה הרש"י ז"ל לא מצא לכתוב בזה שום מענה רק שהוא רמז אל העתיד להיות בימי ירמיהו וחנניה בן עזור ותלה עצמו במאמר שזכרנו עתידין אתם לומר כו'. והרמב"ן ז"ל הטעוהו דברי זה המדרש ממה שכתוב וכי תאמר ולא אמר ואם תאמר ואמר שהתורה מגיד ברמזים העתיד להיות ופירש פשט הכתוב שבא לתת או להכיר הנביא אשר יתחייב מיתה כדי להרגו ואמר שמזה ג"כ יובן שאשר יבאו דבריו הוא נביא צדק. והנה בזה אם דחק עצמו לצאת מידי הספק הראשון מידי הספק האחרון לא יצא כלל. אמנם הרמב"ם ז"ל בספר המדע (פ"י מיסה"ת) ובפתיחת המשנה המציא הבדל גדול בין הייעוד הנבואי אל הטוב ובין הייעוד אל הרע ואמר כי הייעוד הרע אפשר שישוב ממנו כמעשה נינוה וכדומה. אמנם הייעוד הטוב לא יחזור בו לעולם ולכן מאמר אשר ידבר הנביא בשם ה' ולא יהיה הדבר ולא יבא כו' ידבר בייעודים הטובים כי ברעים אינה ראיה אחר שאפשר לחזור ומצא סמך לזה ממאמר ירמיהו לחנניה בן עזור הנביאים אשר היו לפני ולפניך וגו' הנביא אשר ינבא לשלום בבוא דבר הנביא יודע הנביא אשר שלחו ה' באמת (ירמי' כ"ח) וקבל מזה הכתוב שהמופת החותך בהודעת אמות הנביא הוא כשינבא לשלום כי אז אין שום טענה שיחזור בו והסמיך עצמו בסמך של דרשות חשבם כמכריחים זה הדעת במה שאמרו כל מדה טובה שיצאה מאת הקב"ה אפילו על תנאי היא באה (ברכות ז') שנאמר ועתה הניחה לי ואעשה אותך וגו'. (שמות ל"ב) וכתיב ובני רחביה רבו למעלה (ד"ה א' כ"ג) ועוד אמרו (ב"ר פ' נ"ג) בשעה שאמר לו הקב"ה לאברהם (ברא' כ"א) כי ביצחק יקרא לך זרע לא איש אל ויכזב ובשעה שאמר הרף ממני ואשמידם ההוא אמר ולא יעשה (במדבר ל"א) ועוד אמר (שבת נ"ה.) מעולם לא יצאת מדה טובה מאת הקב"ה וחזרה לרעה אלא זו בלבד שנאמר והתוית תיו וגו' (יחזקאל ט'). והתיר מאמר ירמיהו רגע אדבר לבנות ולנטוע (ירמי' י"ח) ונחמתי על הטובה (שם) כשאמר שזה יהיה כאשר ידבר כן אל לבו מבלי שיצוה לשליח לדבר כן לשום אדם אבל כשיצוה לשליח ליעד כן הנה לא ישוב ממנה ושזה הוא טעם יראתו של יעקב וגודל פחדו כי לא היו הבטחותיו רק בינו לבינו ואלו דבריו שם בפתיחת המשנה ויש לדעת שעניו זה אינו אלא בין הקב"ה ובין הנביא אבל שיאמר הקב"ה לנביא להבטיח בני אדם בבשורה טובה ואח"כ לא יתקיים הטוב ההוא זה בטל וא"א להיות בשביל שלא נשאר לנו מקום לקיים בו אמינת הנבואה והקב"ה נתן לנו בתורתו עקר שהנביא נכר כשיאמנו הבטחותיו ואל העקר הגדול הזה רמז ירמיהו במחלקתו עם חנניה בן עזור באומרו הנביא אשר ינבא לשלום וגו' (ירמי' כח). וכמה אני תמה מדבריו ז"ל שערך על הדרוש ועשה מעצם הספק הכרח להתרו מלבד מה שנדחק בפירוש הכתובים דחוקים נלאה הדעת לסובלם בשומו הכתוב הזה שאנו בביאורו בייעוד הטוב דוקא ומן הראוי שיותן אות לכשייעד הרע ג"כ וכאומרו במאמר רגע אדבר וגו' אדבר וגו' (שם י"ח) שהאחד יהיה אפילו ע"י שליח והשני דוקא בינו לבין עצמו או שלא ע"י שליח. וכ"ש שהדבר כבד מאד לאומרו שלא יהיה השם יתעלה נאמן בדבורו אשר יאמר לנביא בינו לבין עצמו כמו אם יאמר אותו ע"י אמצעי והא בכדומה לזה אמרו סהדי לשקרי עבידי. וכבר הקשה עליו הרב רבי לוי בן גרשום ז"ל בספר מלחמות השם ואמר כי עדין תשאר השאלה למה יחזור בטוב היוצא מפי עצמו ולא בטוב המיועד ע"פ שליח ועוד שכבר נמצא טוב מיועד ע"פ שליח שחזר בו והוא שנאמר לכללות האומה ע"י דוד ולא יוסיפו בני עולה לענותו (שמואל ב' ז') והוא עצמו בפירושו לתורה השוה המדה בייעודים ואמר שבין בטוב ובין ברע דרכו לחזור כמו שהעיד ירמיה באומרו רגע וגו' ורגע אדבר ואמר שהכתוב האומר ולא יהיה הדבר ולא יבוא הוא הדבר אשר לא דברו ה' יתקיים בדברים שאינן תלויין בתנאים נסתרים כמו שיאמר אם יקרה כך יהיה כך וקרה כך ולא היה או בדברים ההוים בעת ההיא או בעתידות בענינים שאין בהם טוב ורע לאיש מהאנשים או באותות הבאות עם הייעודים. אמנם שם בספר מלחמות השתדל לבאר מאמר ירמיהו שאמר הנביא אשר ינבא לשלום יודע וגו' ושם סבר וקביל שיש הבדל בייעודים בין טוב לרע אלא שנתן הבדל ג"כ בין הנבואות רצוני כשתהיה הנבואה אשר מפאת הסדור השמימיי ובין שתהיה מפאת ההשגחה האישיית כי כשתהיה מפאת הסדור השמימיי אחר שתכלית הודעת הרע הבא מצדה לבני האדם הוא להזהירם שלא יבא עליהם יתכן שלא יגיע כשיגיע התכלית שהוא תקון מעשיהם אמנם הטוב המסודר לבא על איש מהאישים הוא רחוק שלא יבא לפי שהבחיר' הושמה לאדם לתקן אבל לא לקלקל ושמזה הצד תושלם בחינת הנביא כי כשלא הגיע הטוב אשר ייעד יתאמת שאינו נביא שאם היה זה הטוב מסודר מצד הגרמים השמימיים הוא רחוק שלא יגיע והוא מאמר ירמיהו בבא דבר הנביא יודע וכו'. ואולם שאפילו הגיע הטוב ההוא לא יתאמת מפני זה שהמגיד יהיה נביא כי יתכן שישלם לו זה בקסם או בחלום אמנם כאשר יהיה מפאת ההשגחה האישיית אשר הוא מיוחס אל ההשגחה האלהית בלי אמצעי אע"פ שלא יפורש בו תנאי יובן בקשר תנאי בלי ספק וחוייב שישתנה לפי קיום התנאי או בטולו. והוא טעם רגע ורגע ופחד יעקב וזולתו מהמובטחים. ומה שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות ז'). אפילו על תנאי שזה יובן כשלא יהיה התנאי בעצמות הדבר כמו ועתה הניחה לי וגו' (שמות ל"ב) שאין מן הראוי שבעבור שהתפלל עליהם כמו שחוייב יפסיד שכרו הטוב: