עקידת יצחק · פרק צ״ד, ו׳

ואולם הענין הג' והוא שאלת שלום בשם הוא היותר מבואר כי זה מה שיכוונו בו אל השלמות השכלי והדבקות הנפשי אשר הוא שלום בין פמליא של מטה ובין פמליא של מעלה והוא מבואר שלא יושג זה השלום אם לא בשיקדים התלמיד שלום לרב וכמ"ש ז"ל אמר לו משה אין שלום בעירך אמר לו רבש"ע וכי יש עבד שנותן שלום לרבו אמר לו מכל מקום היה לך לסייעני (שבת פ"ט.) וכבר ביארנו ענינו אצל ברכת כהנים שער ע"ד ולזה אמר שזה הענין עשו אותו בית דין של מטה וקיימוהו ב"ד של מעלה וראיתם מבועז שאמר לקוצרים יי' עמכם ויאמרו לו יברכך יי' (רות ב׳:ד׳) כי הנה הוא דבר לקוצרים מאותו דבקות עצמו באומרו יי' עמכם. ולפי מדרגתם ראוי שתהיה הכוונה בשידרשו הדבקות וירגילוהו אמנם הם ענו אותו יברכך יי' כי לפי מדרגתו כבר קויים בו זה הענין האלהי עד שראוי שנבקש מאתו יתעלה עליו תוספת טובה על מה שנקנית בו ולפי שהקוצרים עם שנזרקה בפיהם תשובה ראויה לבית דין של מעלה והוא הפך מדרגתם עמו לזה אמר ואומר יי' עמך גבור החיל שכיון שהיו כן דברי המלאך כדבריהם נראה שמאמר בועז ותשובת הקוצרים הסכמת בית דין של מעלה עם בית דין של מטה היא ודבריהם באים בדיוק בלי ספק. והנה אחר שהקדמנו זה הענין הנכבד בביאור זה המאמר הנפלא לסבת הויית הקנינים המשובחים שבו אשר ידבר בענינם בזה החלק ובפרט במה שיהיה מהם אצל הוצאת הממונות שהוא דבר קשה על האדם ורבים אשר חביב עליהם ממונם מגופם ואין צ"ל מנפשם אשר לא ירגישו במציאות' אשר לזה הרבתה התורה לזרז ולהוכיח באופן קניית המעלות בהן נבא אל ביאור הכתובים במה שנעורר תחלה קצת ספקות שראוי שנתבונן אליהם: