עקידת יצחק · פרק צ״א, ח׳

אמנם פתרון כל הספקות האלה ותקון בלבולן יהיה כפי מה שאומר וזה כי הנה הוא ע"ה ייסד תוכחתו זאת על יסוד נכון וחזק והוא כי המרד ההוא העצום שנפלו בו במעשה העגל הנה יחייב אותם בג' מיני עונשין או לפחות באחד אחד מהם אם שיעבירם מעל פניו לגמרי כמו שאמר הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם (שמות ל"ב) ואם ישא להם זה שיענישם בעונש או עונשים ניכרים ונשאר רשמן לעד אצלם ולפחות שיאבדו כל הזכות והתוחלת הטוב שהיו מיחלים לחסדו לעתיד. משל לבן בית המלך החוטא למלכו שכבר יתחייבו את ראשו ואם המלך יעבור על מדותיו לתת לו נפשו לשלל כבר השיגו הרע המגיע לו בפגעו בו במאסר או במלקות או בלקיחת ממונו ואין צריך לומר שיאבד כל החסדים והאמת שכתב לו מתחלה וחתם בטבעתו שהרי לא כתב על מנת שימרוד. והנה הוא ע"ה סדר תוכחתו על ב' עמודים אלו. הראשון בהגדלת החטא ההוא מכל צדדיו. והשני בהראות שלא נענשו בשום עונש מהשלש' הנזכרי'. ובהשקפת זה הסדר יתבארו דבריו על נכון והנה לזה אחר שאמר ובחורב הקצפתם את ה' וגו'. בעלותי ההרה וגו'. ויתן יי' את שני לוחות האבנים כתובים באצבע אלהים ועליהם ככל הדברים אשר דבר יי' עמכם בהר מתוך האש ביום הקהל. כי בזה ספר שבחם וגודל ערכם. הנה להפליג בעוצם חטאם בא עליהם בששה בחינות שבכל אחת מהם כ"ש בכלן יגדל העון מאד: