עקידת יצחק · פרק צ״א, ז׳

א כי אחר שנאמר בעלותי ההרה וגו' ויתן יי' אלי את שני לוחות האבנים וגו'. למה יחזור לומר ויהי מקץ ארבעים יום וארבעים לילה נתן יי' אלי את שני לוחות האבנים. ב כי אחר שסדר עמידתו בהר וקבלתו הלוחות ומה שנאמר לו קום רד מזה וירידתו ושבירתו הלוחות והתנפלו שנית לכפר עליהם ותפלתו גם על אהרן חזר ואמר ואת חטאתכם אשר עשיתם את העגל לקחתי ואשרוף אותו באש והרי לא עשה זה אלא קודם שיעלה להר להתפלל. גם יש לדקדק בטעם ואת חטאתכם אשר עשיתם את העגל לקחתי כי היה לו לומר ואת העגל. ג למה הכניס בתוך ספור זה ובתבערה ובמסה ובקברת התאוה וגו'. ועוד הזכירו ובשלוח יי' אתכם מקדש ברנע וגו' ותמרו את פי יי' והלא בתחלת הספר הוכיח על דבר המרגלים ויותר מדאי. וגם יש לדעת למה הקדים תוכחת מרגלים לתוכחת העגל: ד חזרתו אחר כך לסדר התפלה שעשה מתחלה באומרו יי' אלהים אל תשחת עמך וגו' זכור לעבדיך לאברהם ליצחק וליעקב וגו'. ולמה לא סדרה במקומה קודם שירד מן ההר ולא יבלבל הסדר: ה מה טעם שיזכור הנה קבלת הלוחות השניות והלא אין להם בהם עון של תוכחה ואין לומר שכבר נסתלק מהתוכח' שהרי לסוף נאמר ואנכי עמדתי בהר כימים הראשונים וגו' וישמע יי' אלי גם בפעם ההיא לא אבה יי' השחיתך ויאמר יי' אלי קום לך למסע וגו': ו מה טעם הכניסו בתוך דברים אלו ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה שם מת אהרן כי מה ענין זה לתוכחה ולא עוד אלא ויכהן אלעזר בנו תחתיו: ז הזכירו בתוכחה בעת ההיא הבדיל יי' את שבט הלוי וגו'. גם אומרו על כן לא היה ללוי חלק ונחלה. וכל זה בלבול מפורסם ממה שנאמר אחר הכל ואני עמדתי בהר וגו'. וישמע יי' אלי וגו' כמו שזכרנו בספק הה': ח ואם אינו מבלבל בלבול הסדר הוא מה שיראה שנשתבח בו בהפך דברי השם יתע' במעשה הלוחות והארון. ודברי חז"ל (ברכות נ"ה.) ידועים אבל יראה שכיון שהכל גלוי לפניו אין לו לשנות מדבריו: