עקידת יצחק · פרק פ״ח, ח׳

ואשלח מלאכים ממדבר קדמות אל סיחון מלך חשבון דברי שלום לאמר אעברה בארצך בדרך בדרך אלך וגו'. כבר זכרנו בשער הקודם מה שביארנו בזולתו מהמקומות טעם זה השליחות ותועלתו עם הדברים הקודמים לכוונה זאת המלחמה גם בשער פ"א ביארנו טעם השאלה באעברה בארצך בדרך וגו'. אמנם עכשיו אין הכוונה רק להורות איך היה הענין מהמין הראשון שזכרנו רצוני שבאו עליו בתורת זכות גמור לעשות כרצונם ויצליחו כמו שהיו שאר הענינים הגדולים המיוחדים למשה אדוננו שזכרנו בפרשת בלעם וכ"מש לו הש"י ראשונה היום הזה אחל תת פחדך ויראתך על פני כל העמים תחת כל השמים אשר ישמעון שמעך ורגזו וחלו מפניך (דברים ב׳:כ״ה) ומטעם זה סמך ואמר ואשלח מלאכים ממדבר קדמות אל סיחון מלך חשבון דברי שלום לאמר אעברה בארצך וגו' (שם). והכוונה ששלח אליו שליחות זה להורות דרכי שלום לכל כיוצא בזה אמנם כי בדרך צווי שלח אליו לאמר אעברה בארצך. ולזה לא נזכר לא עכשיו ולא בשעת מעשה אעברה נא בלשון בקשה כמו שכתב בשליחות מלך אדום שהכוונה שהוא מודיעו שרוצה לעבור דרך גבולם ומצוה עליו שיעשו עמו כאשר עשו בני עשו היושבים בשער והמואבים היושבים בער כי אין דעתו לנטות מעליהם כלל ולזה לא אבה סיחון וגו'. כי הקשה ה' אלהיך את רוחו וגו'. כבר פירשנו כמה פעמים כי הקושי ההוא היתה הנטייה מעל המלכים הראשונים והוא מה שאמר ראה החלותי תת לפניך וגו' כי כיון שיצא לפניהם הוא נופל וכן ויתנהו ה' אלהינו לפנינו ונלכוד את כל עריו וגו' מערוער וגו'. וכן ונפן ונעל דרך הבשן ויצא עוג וגו' ונלכוד את כל עריו בעת ההיא לא היתה קריה אשר לא לקחנו וגו'. כל זה ספר שבאו עליו כאדם שבא לתוך שלו ולוקחו בחזקת הזכות אשר לו עליו כמו שאמר בפירוש ונקח בעת ההיא את הארץ מיד שני מלכי האמרי אשר בעבר הירדן וגו' כל ערי המישור וגו'. כי רק עוג (שם ג') פירשנוהו בשער פ"ג הנזכר. ואמר ואת הארץ הזאת ירשנו בעת ההיא כמי שבא בתורת נחלה ומצא וירש ולזה נתנם לחלק הראובני והגדי וחצי שבט המנשה כמו שאמר ונתתי אותה לכם מורשה אני יי' (שמות ו׳:ח׳) ואמר שצוה אותם על תנאם לעבור חלוצים לפני אחיהם כמוזכר במקומו שטר פ"ה. ואת יהושע צותי בעת ההיא לאמר עיניך הרואות את כל אשר עשה יי' אלהיכם לשני המלכים האלה כן יעשה יי' לכל הממלכות אשר אתה עובר שמה לא תיראום וגו' והיתה כוונת הזירות כי כמו שראה שהחרים והשמיד הגוים ההם עד בלתי השאיר מהם שריד כמ"ש בפירוש בסיחון ונחרם את כל עיר מתים והנשים והטף לא השאיר שריד וכן בעוג ונכהו עד בלתי השאיר לו שריד ועוד נאמר ונחרם אותם כאשר עשינו לסיחון מלך חשבון החרם כל עיר מתים הנשים והטף כן יעשה לכל הממלכות וגו' ולא יפול במה שנאמר והיה אשר תותירו מהם לשכים בעיניכם וגו' (במדבר ל״ג:נ״ה) כמו שיבא בשער פ"ו והוא מבואר שלא עשו כן לסוף והשאירו מהם אשר הספיקו להחטיאם ולצרור אותם ולהשליכם מעל אדמתם כיום הזה וכמו שאמר והיה כאשר דמיתי לעשות להם אעשה לכם (שם) ואלו זכו ישראל שיכנס משה לארץ לעשות המלחמות ההם היה ידוע שהוא יעשה להם ככל אשר עשה לשני מלכי האמורי. ולפי שלא זכו היה מה שהיה. והנה לזה נעתק בדבריו למה שהיה בספורו מהמין הראשון כמו שזכרנו ונמשך למה שהיה מהענין השני והוא לבקש בתורת פיוס ותחנונים מה שלא יכלו עליו בתורת חוב של זכות ולזה אמר: