עקידת יצחק · פרק פ״ז, ד׳

הלא בהסכים הדעת האלהית להמציא מצואי עולמו הנה מאז גזרה חכמתו על מציאות השלום וקיומו. אמנם אמות זה המשפט יעידהו יגידוהו כל ברואי' עולם מקטנם ועד גדולם. וזה שעדות השפלים כלם הנה הוא מפורסם אחר שאין מהות מציאותם זולתי חבור ענינים רבים בעצם אחד כי אף החמר הראשון המשותף הנברא ראשונה ימצאהו השכל בחבור ענינים והוא ההעדר מצד והמציאות מצד עד שגדרוהו בשהוא אמצעי בין ההעדר והפועל ישיגהו הכח לקבל הצורות בזו אחר זו. וכבר תארו כן הנבואה במאמר נותן ליעף כח וגומר (ישעי' מ') כמו שנתבאר בתחלת השער הג' וכ"ש מציאות היסוד הפשוט שחוברו בו שני עצמים והוא החמר והצורה. ואין צ"ל כל מה שהורכב מהם מהמחצב והצומח והחי כי הוא מבואר שחבורי הענינים האלה ועמידתן יחד בהסכמת שלום ועל הערך והיחס הנאותי' להם הוא הוא עקר מציאותם או הוייתם עד שכבר גזרו קצת שההויה וההפסד אינם רק קבוץ העצמים ופירודם ואם שלא צדקו במהות העצמים ההם הנה צדקו בעקר הגזירה רצוני בשכל הויה הוא חבור וקבוץ וההפסד פירוד ופירוק. וע"כ אמר הכתוב כה אמר יי' יוצר אור ובורא חשך עושה שלום ובורא רע (שם מ"ה) כי כמו שתיאר יציאת היש מהאין המוחלט אל האור אשר ביצירתו נתן מציאות מה להעדר המתואר בחשך והוא מציאות ציורו בשכל אנשים. כן תיאר הבריאות השלמות אשר הוציא אל הפועל אחרי כן ממנו כשעצמו במציאות חמר וצורה או בחבור הצורות היסודות כלם כמו שאמרנו אל עשיית השלום. לפי שאין מציאותם רק עמידתם על זאת ההתיחדות וההסכמה ולזה נקרא בפיהם ז"ל מלך שהשלום שלו רצוני שהוא משפיע על ברואיו זאת ההתיחדות וההסכמה אשר הם חיים עליה אשר אינה רק חזרת הרבוי אשר בהם אל דוגמת הייחוד אשר לו יתעל' כי הוא ממש ענין כבוד מלכותו שהוא חזרת כל הדברים אל אחדות פשוט וכאומרו והיה יי' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהי' יי' אחד ושמו אחד (זכריה י״ד:ט׳) כי המלכות והאחדות ענין אחד להם ולזה עולה קבלת הייחוד שבשמע ישראל לענין המלכות והיא מבואר. והוא טעם מלך שהשלום שלו כמו שאמרנו. ולפי שבעשיית זה השלום נתן מציאות אל הפירוק והפירוד הכרוך בעקבם אשר לא ימלטו ממנו בשום פנים אמר ג"כ ובורא רע כי הרע הוא ההפסד והפירוד בלי ספק. הנה שעדות כל אלו הנמצאות הוא מפורסם ומה גם עתה כשנשים לב במין המדבר שהיה סבה ותכלית לכלם. כי מלבד מה שמציאותו תלויה בהסכמת כל הדברים הטבעיים הנזכרים עוד נוסף עליהם הסכמת הצורות האלה כלם עם הצורה השכלית שהוא ענין נפלא מאד על זווגם יחד חבר החכם שלמה הרבה פרשיות ובפרט פרשת אשת חיל (משלי ל״א:י׳) כמו שביארנו בשער ח' ובשער כ"ב עוד הוצרך למציאות הסכמת שלום בין קצתם לקצתם אשר תכלול המדיניות ביניהם אשר לצרכו הוצרכו המשפטים והתורות כמ"ש הרב המור' פ"מ ח"ב ואנחנו כתבנו בענין הקשר והיחם הראוי' להמצא בכלל העם הזה הנבחר מה שיספיק בשער ע"ד. ושם נתבאר טעם משה אין שלום בעירך וכו'. עיין עליו. סוף דבר כי זה עדות מבואר בכונתינו. ואולם בעולם האמצעי גם כן עדותנו נאמנו מאד כי בכל גוף וגוף מהכדורים היקרים ההם יחוברו כמה ענינים זכרם הרב המור' ז"ל פ"י ח"ב והם חמרו כדריותו ונפשו ושכלו כי כל אלה חברו להשלים סבות תנועתו מלבד השכל הנבדל שהיה חשקו בו. והנה הוא מבואר שאין מציאותם זולת התחבר בם אלו הענינים והיותם על יחסם וטוב ענינם ואלו ישוער הבטל שלום והסכמה זו מאתם מיד יתבטל מציאותם וכמ"ש הכתוב שלח ידיו בשלמיו חלל בריתו (תהילים נ״ה:כ״א) ואין צריך לומר שיראה זה הראות נגלה בענין רבויים והסכמת אישיהם ושלומם אלו עם אלו לשמור חקם ומנהגם במה ששמם בוראם אלו על אלו ואלו תוך אלו כאשר ראתה חכמתו יתעל' ואלו שוער שתתבטל הסכמתם זו בצד מן הצדדים אי אפשר להתקיים וכמו שאז"ל אמר רבי יוחנן מימיה לא ראתה חמה פגימתה של לבנה למה כן מפני דרכי שלום שנאמר המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו (איוב כ״ה:ב׳) (ר"ה כ"ג:) ומאמר זה הוא נפלא מאד אל כוונתינו כי הנה באמת הבלתי אפשרות והנמנע הקיים שיפול בשתרא' החמה פגימתה של לבנה בשום צד הוא עצמו ענין השלום וההסכמה המחוייבת לקיום מציאותם שאם תראה החמה פגימת הלבנה הנה תבטל החמה מטבעה ויפסד כחה אשר הוא להאיר אל עבר פניה ושלא יראה לפניו דבר סמוך ועל זה הענין נמצא ג"כ (במדרש ד"ר פ' ה') אמר רבי לוי אין אחד מהמזלות הללו שהם מהלכים ברקיע שרואה מה שלפניו אלא מה שאחריו כאדם שעולה בסולם ופניו לאחוריו שיהא כל מזל ומזל אומר אני ראשון הוי עושה שלום במרומיו הנה שקראו שלום אל תכלית יושר סדרן ותיכן מצבן עד שאי אפשר ליפול שום שבוש ובלבול בשום מעשה ממעשיהם.