עקידת יצחק · פרק פ״ו, ה׳

אמנם הענין השני זכרו החוקר בפ"ג מהמאמר הג' מספר המדות זה לשונו כי אשר מאלה יפעל דבר בבלי דעת הוא פועל בבלתי רצון לכן אולי אינו בלתי ראוי לבאר מה הם וכמה הם ובמה יפעל ולפעמים ג"כ עם מה המשל כמו הכלי ולמה המשל כמו הבריאות ואיך המשל בנחת ובחוזק והנה כלם אין אחד שלא ידעם בלתי הפתי. ומפורסם הוא שלא יסכל הפועל כמו שלא יסכל עצמו אבל יסכל מה יפעל המשל האומרים שנשכח מהם או שלא ידעו דברים אין ראוי לאומרם כמו סודות אשכר"י + או הרוצה ללמד ועזב מקל יד או שידמה אחד כי בנו הוא שונאו כמו שקרה לאירפ"ש או שידמ' החנית אשר בידו בלי להב או האבן דבר רך או המכה לרפאת והרג או הרוצה ללמד איך יורו הלוחמים. אצל כל אלה יהיה הסכלות בדברים אשר בם הפועל אשר יסכל דבר מהם יראה שהוא פועל בבלתי רצון עד כאן. רצה כי כמו שיש הבדל מבואר בעונש החטאים וגנותם בין יודע את אשר יעשה לבלתי יודע כלל כן יתחייב שיהיה הפרש לא מעט בזה בין ידיעה שלימה לבלתי שלמה או לחסרה לגמרי. וזה מה שקיימה אותו התורה האלהית אצל כל המעשים במה שהבדיל בין שוגג למזיד ובין מזיד לפושע בעונשין כמו שבא הבדלן בסדר הוידוי ובשאר ענימם כמו שיבא. והיה זה כי כמו שאמרנו ראוי שיושקף בעונשים שיעור הרשע המשתתף בחטאים כי הנה השוגג הוא קל המחיל' לפי שנעש' במעט רשע והוא הבלתי הזהר. אמנם המזיד הוא חמור לפי שנשתתף בו רשע ממש והוא הידיעה וההכרה בחטא. אמנם הפושע הוא יותר חמור לפי שנוסף בו רשע כסל במה שבחר בחטא מצד שהוא חטא והוא המרד הגמור. ולזה נתחייב ממדת היושר שיכיר הרשע את בעליו ומזה שיוסיף להכותו עליו כפי רשעתו במספר כי הוא מה שאמרו הנביא אל האומה הזאת בנפול על חטאים מפורסמים ומבוארי הגנות והפשע אמר תיסרך רעתך ומשובותיך תוכיחוך ודעי וגו' (ירמי' ב') אמר כי מהראוי שתיסרה רעתה כפי גדלה ומשובותיה יוכיחוה במה שלא נפלה על חטא העזיב' אותו ית' אשר זכר ראשונה באומרו אותי עזבו מקור מים וגו' כמו שנתבאר בסוף השער הקודם בבלי דעת או באונס רק בבחיר' שלימה אל החטא. והוא מ"ש ודעי וראי כי רע ומר עזבך את ה' אלהיך ולא פחדתי אליך כלומר דעי וראי שחטא רע ומר גרם לך עזבך את ה' אלהיך והוא המרד ולא מצד מה שהיה פחדתי אליך באופן שלא היית יכול לסבול ופירשת ממני על דרך אמרם ז"ל יש לך אדם מתייר' מחבירו מניחו והולך לו (ספרי פרש' ואתחנן) תדע שכן כי מעולם שברתי עולך נתקתי מוסרותיך ולא עשיתי עמך רק טוב וממה פחדת ועם כל זה מרדת בי ורחקת מעלי ופרשת ממצותי ותאמרי לא אעבור וגו'. ירצה ואם תאמרי לפעמים לא אעבור עוד את פי ה' לעבור עם זה היה נראה שאת אומרת בלבבך לא אעבור כי על גבעה גבוה ותחת כל עץ רענן וזה נתבאר ממעשיך הרעים שלא סרת מרשעתך והיותך צועה ממקום למקום לזנות תחת בעליך וזה טעם יפה למקרא ולמסורת. ואם תאמר שאם לא היית אנוסה כמו שאמרנו כבר היית מפותה משתוף עמים נכרים וזרים שנשתתפו עמך והחטיאוך להרחיקך מעלי כמו שנאמר במעשה העגל ובמתאוננים הנה אינו כן. הוא מה שאמר (ירמי' כ') ואנכי נטעתיך שורק כלו זרע אמת כמו שהוא מבואר מהיותם נבחרים מכל בני האדם ומכל בני אברהם גם יצחק עד שהי' מטתו של יעקב כלו זרע אמת בלי שום תערובת ואיך נהפכת לי עצמי הנוטע אותך לסורי הגפן נכריה והוא הפך מה שכוון מהם בדמותם אל הגפן כמו שנתבאר בשער פ"ד. ולפי זה גזר ואמר כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית נכתם עונך לפני כי הוא עון רע ומר כמו שנאמר וחז"ל אמרו כתוב אחד אומר כי אם תכבסי בנתר וגו' וכתוב אחד אומר כבסי מרעה לבך ירושנים למען תושעי (שם ד') הא כיצד כאן קודם גזר דין וכאן לאחר גזר דין (ר"ה י"ח.). ורבי דוד קמחי ז"ל דחק עצמו לפרש נכתם עונך לשיכופר בלי ייסורין. וזה וזה לא נתישב יפה לפי מה שאמר אחריו איך תאמרי לא נטמאתי אחר כי אם תכבסי בנתר התשוב' לא תאמר כן: