עקידת יצחק · פרק פ״ה, ט׳

הטה עוד אזנך ושמע דברי תשובתם כי נעמו לפי הכוונ'. אמרו עבדיך יעשו כאשר אדוני מצוה טפינו נשינו מקננו וכל בהמתנו יהיו שם בערי הגלעד ואלו ערי המבצר לא אמרו כבראשונ' ומה שנאמר להלן ויבנו בני גד וגו' ערי מבצר וגדרות על מה שעשו לסוף בשובם אמר כן. עוד אמרו ועבדיך יעברו כל חלוץ לפני ה' כאשר אדוני דובר כלומר כמו שנראה שאתה מרגיל לשונך לזכור תמיד את ה' ללמדנו דעת יראה ומוסר. ואח"כ בתנאי עצמו אמר אם יעברו בני גד ובני ראובן אתכם את הירדן לפני ה' למלחמ' ונתתם להם את ארץ הגלעד לא כמו שאמרו כי באה נחלתנו אלינו וגו'. והקפיד על זה לפי שעדיין לא הודו אלא בתרי מגו תלתא והנה הם חזרו להודות הראשונות ואמרו את אשר דבר ה' אל עבדיך כן נעשה נחנו נעבור חלוצים לפני ה' ארץ כנען ואתנו אחוזת נחלתנו בעבר הירדן אבל במה שאמר ונתתם להם את ארץ הגלעד אמרו שא"א בזה אלא שמעתה ומעכשיו תהיה ברשותם ובחזרתם כלומר שלכך כוונו תחלה באומרם כי באה נחלתינו אלינו ולא זולת זה. והנה משה שמע להם ועשה כרצונם שנאמר ויתן להם משה לבני גד ולבני ראובן ולחצי שבט המנשי וכן היה נזכר ונעשה על שמו לעולם. מכל זה למדנו את אשר היה בלבבם שמץ דבר עבירה והסרח מאחרי ה' אשר עליו סמך משה בתוכח' זו ועל זה החשד עצמו לדעתי סמכו פנחס והזקנים אשר עמו להוכיחם על דברי ע"א בבירור באומרם להם המעט לנו עון פעור אשר לא הטהרנו ממנו וגו' (יהושע כ״ב:י״ט). והעד הנאמן שאמרו להם ואך אם טמאה ארץ אחוזתכם עברו לכם אל ארץ אחוזת ה' אשר שוכן שם משכן ה' והאחזו בה בתוכנו וביי' אל תמרודו וגו'. ירצו אם אולי אתם חושבים כי לבעבור היות ארצכם ארץ טמאה כי לא מעקר נחלת ה' היא לפיכך אתם צריכין לכנות מזבח לאלהי נכר הארץ להוריד הכחות הנכריות עליכם כאחד העמים עברו לכה אל ארץ אחוזת ה' ואל תצטרכו לזה הנה שחשדום שרצו לשבת חוץ מאחוזת ה' ולהסתר מעיני כבודו. ולזה אע"פ שנתנו אמתלאה לדבריהם במה שאמרו שעשו המזבח ללא עולה וזבח כמו שכתבנו במקום הנזכר למעלה והאמינו דבריהם לבלתי עלות עליהם לצבא לא מפני זה הוסר החשד לגמרי. וזה טעם שנאמר וייטב הדבר בעיני בני ישראל ויברכו אלהים ולא אמרו לעלות עליהם לצבא לשחת הארץ (שם) ואפשר כי באומרו לשחת הארץ כוון שאם יעלו עליהם וישחיתו ארצם והביאום אל ארץ אחוזת ה' הנה ישחיתו את חלוקת הארץ אשר נחלק לפניהם ויצטרכו לעשות חלוק' אחרת ולזה שמעו מהם ויכבד עליהם דבר המלחמה והנה עם זה נתבאר טעם המאמר שזכרנו ראשונ' שאמרו לב חכם לימינו (קהלת י׳:ב׳) זה משה ולב כסיל לשמאלו אלו בני גד ובני ראובן שעשו את העקר טפל ואת הטפל עקר (במ"ר פ' כ"ב). כי הנה משה אדוננו הוא ראש החכמים השלמים אשר ישכנו ארץ בעוד בחיים חיתם ויבחרו כל עניניה וקניניה בבחינת הדבר הטפל לצורך הגופים ודי ספוקם אשר הוא ענין הגשר אשר ידרכו עליו ברגליהם שא"א זולתו והעבודות האלהיות יהיו להם ייעקר בנין העליה וצורך השלמות הנפשיי העליון אמנם האנשים אשר חשבו הטפל עקר הם הסכלים אשר לבם לשמאלם כי טח מהשכיל מה שישיגו לעסקם זה שתי חסרונות מפורסמות. האחד השפלות והפחיתות באשר הוא צורך הגשר או הפרוזדור לבד. והשני שאף הוא לא ישאר ממנו מאומה בידו כמו שאמרנו ראשונ' ושניהם נרמזו במאמר ולא ממדבר הרים כפי פי' רבי אבא שזכרנו (במ"ר שם) ירצה כי לא מעסקי המדבר הרים בני העליה על הבית גם שלא ירים אדם לעצמו תרומת מאומה כי הכל לזולתו ומה יתרון לו בעמלו ואשר כן בסכלות גדולה חטאו הנה הם מעותדים ומזומנים לקבל רעתם מאת האלהים. והנה בעיני החידה שחד אותה רבה בר בר חנה בכלל האחרות ממינה שנזכרו בפרק המוכר את הספינה (בבא בתרא ע"ג:) זכרנו קצתם בפ' הבכורה שער כ"ד אמר זימנא חדא הוה אזילנא במדבר' וחזינן הנהו אווזי דמשמטי להו גדפיהו משומנייהו וקא נגרי נחלי משחא מניהו אמרו להו אית לן מיניכו לעלמא דאתי חדא דלית ליה גדפא וחדא דלית לי' אטמא כי אתאי לקמיה דרבי אלעזר אמר לי' עתידין ישראל ליתן עליהם את הדין. והכוונה לפי הנראה כי פעם אחת היה פונה מחשבתו מלמודו אל עסקי העולם דרך המדבר וקניני האדמה וחזא הנהו אינשי דדמייאן לקאקי חיווארי דלי הדעת ושמני הבשר ונכסים וכבוד עד שרפו ידיהם לעסקי נפשם לטרופם וטרדתם אחרי ממונם. עוד ראה כי לא נשאר בידם טובם אבל שהכל נמשך ויוצא מהם דרך נחלה וירושה לבאים תחתם ולזה היתה שאלתו היתכן לקחת שמץ מדרכם לחזות בנועם ה' לעולם הבא. והאחד מהם הרים הכנף להורות איך נשמטו ממנו כלי המעש' בעקר מלאכתו לסבת שמנוניתו והשני הרים רגלו להורות לו הנחל היורד תחתיו וללמד כי לא נשאר בידו מאומה מכל עמלו והרי הם עדים נאמנים על שתי החסרונות אשר עליהם נאמר ולא ממדבר הרים וכאשר הליץ דברי חידתו לפני ר' אלעזר א"ל עתידין ישראל לתת עליהם את הדין. והכוונה כי לפי פרסום זה הטעות א"א שהטועים בו מזאת האומה הנבחרת אשר נתייחדו להיות מבני עלייה לא יתנו על זה את הדין. והנה באמת בני גד ובני ראובן הם העידו על עצמם היות לבם לשמאלם בנטותם אחר הטפל במה שחבבו ממונם יותר מגופם וכ"ש מנפשם וגערת חכם אליהם אפילו בענינים הזמניים היא מפלשת ועוברת ומכונת אל העקריים אשר אל לבו הימני בלי ספק והם לא שמעו ולכן היו ראשונים בפורענות כמו שדרשו עליהם (במ"ר שם) נחלה מבוהלת בראשונה וגו' (משלי כ׳:כ״א). הנה שנתבארו אלו המאמרים יפה ונודע טעם הספור הזה הנכבד והמשך הספורים אשר לוקחו עמו ובהסכמת המשל הנפלא ששם אותו יחזקאל מענין שפות הסיר במדרגות הספוק אל הבית ואל העליה אשר אבותינו הראשונים הפכו השטה ועליהם נתרעם ירמיהו בנבואתו כאלו פירש המשל ההוא הנזכר בזכרון הנמשל בעצמו כפי מה שביארנוהו אמר ואביא אתכם אל ארץ הכרמל לאכול פריה וטובה ותבאו ותטמאו את ארצי וגו'. הכהנים לא אמרו איה ה' ותופשי התורה לא ידעוני וגו'. לכן עוד אריב אתכם וגו'. כי עברו איי כתיים וגו' (ירמיהו ב׳:י׳). אמר כי הכוונה בהביא אותם אל ארץ הכרמל הוא כדי שיאכלו פריה וטובה על דרך הספוק להכרח החומר שהוא הטפל בעוד שיהיו עוסקים הם או השלמים שבהם בפעולות המיוחדות אל צורתם שהוא העקר כי בזה יהיה הכל קדש ולכך תקרא ארץ קדושה כי תשמישי קדושה אינם נזרקים אמנם אתם לא שמעתם אבל היה לכם הטפל לעקר והעקר ללא כלום ותבאו ותטמאו את ארצי ונחלתי שמתם לתועבה שכיון שלא נמשך מהטפל השירות ההוא הנה הוא נהפך לטומאה ולתיעוב כי כן הוא טמא ומתועב מצד עצמו בעיני השלמים ופירש הסבה ואמר הכהנים לא אמרו איה ה' וגו': וזה כי אין צריך לומר שכללם לא ישתמשו בהם על האופן הנזכר להשתדל כל אחד ואחד מהם בהשגת העקר הראוי לו אלא שאפי' להיות רובם משתדלים בעניני האדמה והשרידים מחזיקים בעבודתם ושלמותם שהוא העקר לא ראו כי הכהנים הנגשים אל ה' לא אמרו איה ה' שאכלנו משלו מאשי ה' ונחלתו ותפשי התורה אשר היא להם למורשה ולעקר לא ידעוני והרועים אשר מניתי על הצאן להנהיגם בדרך ישרה וללמדם דרך השמוש הזה שאמרנו פשעו בי כי הם קלקלו בעצמם וכלם נמשכו אחריהם והנביאים אשר היה להם להכין עצמם לנבואה אלהית לסבה עצמה פנו לאלהים אחרים וינזרו לבשת להשגת אלו הדברים המדומים אשר היה להם לעקר. ועל דרך האמת באשר לא יועילו הלכו כי הכל הוא הוצאת הזמן ואפיסת הכחות בבנין תכבש לבד כי הכל הוא ללא תועלת כלל כמו שאמרנו. והנה להיות הסכלות מבואר כמו שאמרו חז"ל על זה (במ"ר פ' כ"ב) ולב כסיל לשמאלו (קהלת י׳:ב׳) לזה הגדיל עליהם התלונה והמריבה באומרו לכן עוד אריב אתכם נאם ה' ואת בני בניכם אריב (שם). יאמר שיריב עמם הריב אשר לאלהיהם עמם על נפלם בסכלות הזה מבלי השתמשם מהחלק השכלי אשר נתן בהם לענין מבואר כזה וגם את ריב בני בניהם יריב אתם והוא התרעומות שיש לבנים ולבני הבנים על האבות החוטאים מצד הרע והנזק שגרמו עליהם באומרו אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו (איכה ה׳:ז׳-ח׳) ופירש עוד טעם הריב ואמר כי עברו איי כתים וגו' ההמיר גוי אלהים וגו' (ירמי' שם) יאמר כי יראו באיים הקרובים וישלחו לחפש ברחוקים וידעו ויבינו הנסה אלהים לבא לשכן שכינתו בתוך עם ולשון להנהיגו ולהישירו ככל אשר יעשה להם על דרך המעלה והרוממות על כל יתר העמים לשם ולתהלה ולתפארת שהגוי ההוא יחלוף אותו וימירנו באל זולתו זה ודאי לא ימצא בשום מקום שאם ימצא שהמיר גוי אלהים באלהים אחרים לא יהי' שם אונאה כלל כי שניהם המה לא אלהים אמנם עמי המיר הכבוד הנפלא שזכרנו בלא יועיל. והוא ממש מה שאמרנו חושבים העקר לטפל והטפל לעקר וכמו שאמר ראשונ' וילכו אחרי ההבל ויהבלו ובמעשה העגל שער נ"ג נתבאר זה הכתוב ג"כ. שומו שמים על זאת וגו' (שם) הנה בזה נמשך על סגנון המליצה שזכרנו ראשונ' שסמכנוה אל מאמר אנכי בראתי ארץ ושמים ואדם עליה בראתי (ישעיהו מ״ה:י״ב) כלומר שהארץ נבראת בעבור החמר ולצרכו והשמים לצורך הצורה השכלית ושלימותה ולזה אמר כי אחר שהם אינם משתמשים מהכח השכלי כלל הנה השמים בבחינתם כבר היו לבטלה וראוי שישומו ויחרבו ולא יעמדו עוד לתועלת זה העם אשר אין להם שכל כלל מה שהוא מבואר מאד ממעשיהם המקולקלות בסכלות מפורסם והוא כי שתים רעות עשה עמי אשר לא יחטא בהם שום סכל כל שכן בשתיהן יחד והוא עזבם אותי ומתרחקים מעלי עם היותי מקור מים חיים טהורים שאין להם הפסק בשום זמן מהזמנים והוא ענין הצלחת הנפש ודבקותם בו לנצח נצחים כי אין סכל שיבחר בזה והשנית היותם בוחרים ומשתדלים באלו הענינים הפחותים ולוקח להם לעקר בתכלית החריצותם עם שלסוף אין בהם ממש והוא אומרו לחצוב להם בורות והוא ענין ההתעמלות הרב בורות נשברים וכו' ענינים חלושים ופחותים שאין בהם שום תועלת ולזה אמר שימשך משם הסתלקות ההשגח' ויעזבום למקרים ולמלכי הארץ אשר בחרו עבודתה כמו שיאמר בסמוך העבד ישראל וגומר עליו ישאגו וגו' (ירמי' שם). כמו שיתבאר בשער הבא ב"ה כי בזה די לכוונתינו בשער הזה להורות על ההישרה השלימה הנמשכת באלו הענינים הסמוכים ללמד בני יהודה וישראל למאוס ברע ולבחר בטוב כי היא ואין זולתה הוא דרך החיים. וזה שיעור מה שרצינו אליו בזה החלק: