עקידת יצחק · פרק פ״ה, ח׳

ראה כמה חייב האיש הנלבב שלא ליחס קנין מקניניו לשום סבה מהסבות הן שמימיית והן אנושית בעצם וראשונה כי אם אל מעשה הסולמות אשר יעשה אותם האל יתע' יום יום על ידי ההשגחה האשיית והפרטית וכמו שאמר משה וזכרת את ה' אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל (דברים ח׳:י״ח). והנה חכמינו זכרונם לברכה ייחדו זה הענין של בני גד ובני ראובן אל זה המין מההשגח' המיוחדת ומשלו בו משל והנה הם לא פנו אליו ולא שתו לבם וכל זה חשד גדול כי אחר שלא קרוב ה' בפיהם אפשר שהוא רחוק מכליותיהם לא כן היו דברי דוד המלך (בד"ה א' כ"ב) הלא ה' אלהיכם עמכם והניח לכם מסביב כי נתן בידי את יושבי הארץ ונכבשה הארץ לפני ה' ולפני עמו. ועל זה באה עליהם גערת חכם מבין את דבריהם בכוונה עצומה בהפליגו ליחס כל המעשים אל בעליהם יתעל' שמו ואמר אם תחלצו לפני ה' למלחמ' ועבר לכם כל חלוץ וגו' לפני ה' עד הורישו את אויביו מפניו ונכבשה הארץ לפני ה' ואחר תשובו והייתם נקיים מה' ומישראל והיתה הארץ הזאת לכם לאחוזה לפני ה' ואם לא תעשון כן הנה חטאתם לה' אלהיכם ודעו חטאתכם אשר תמצא אתכם: בנו לכם ערים לטפכם וגדרות לצאנכם וגו'. ראה בעיניך וקבל עדותי כי נאמנו מאד כי משה עליו השלום הכה בשבט פיו על ג' פשעיהם הנכללים בדבריהם היוצאים מגזע אחד. האחד במה שייחסו גבורות המלחמות להם והנה הוא עליו השלום הפליג לייחסם אליו יתברך כי לו המלחמ' ופירוש להם כי כשקיימו תנאם עמהם בעבור להם כל חלוץ לפני ה' יהיו נקיים מה' ומישראל אבל אם יעברו לפני אחיהם ולא יזכרו את ה' עם שיהיו נקיים מישראל לא ינקו מאת ה'. והב' במה שאמר והית' הארץ הזאת לכם לאחוז' לפני ה'. ועל שני הענינים אמר ואם לא תעשון כן הנה חטאתם לה' אלהיכם ודעו חטאתכם וגו'. דבר להם ברמז כלומר תנו לב לדעת חטאתכם אשר תמצא אתכם לבלתי יחס הדברים אל בעליהם ועל הג' אמר בנו לכם ערים לטפכם ולא תסמכו על ערי המבצר אשר אמרתם כי מגדול עוז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב מלבד מה שהפך דבריהם כמו שיבא. והוא מ"ש במשנ' תורה רק נשיכם טפכם ומקניכם ידעתי כי מקנה רב לכם ישבו בעריכם אשר נתתי לכם (דברים ג׳:י״ט) ירצה כמות שהן: