עקידת יצחק · פרק פ״ד, ט׳

א כי כשאמר לו הש"י למשה לאלה תחלק הארץ בנחלה במספר שמות למה לא פירש לו דין הבנות היורשות נחלה שיראה שאלו לא שאלו הבנות האלו את דינם שלא היו יורשות עד שהוצרך להקריב משפטן לפני ה': ב שא"א שלא יהיו בימים ההם על שום סדר ומשפט בענין הנחלות ולא ימלט משהיו על דין התורה והוא שתירש הבת במקום שאין בן. או על משפט אחר. ד"מ שלא תירש אפילו במקום שאין בנים או זולת זה. ואיך שיהיה יש לשאול איך מלא לבן אותנה לשאלה זו להחליף ולשנות המנהג השאלה אינה הגונה ואם לקיימו אינם צריכות. ואם כדברי הרמב"ן ז"ל שאמר שהחטא יגרום להפסיד הנחלה כי על כן באו להתנצל שלא היה אביהם מהנועדים על ה' בעדת קרח כ"ש שנוסיף לשאול כנגד משה ע"ה ולמה לא הוציא מלבן הפחד הזה אשר בדו מלבן שהוצרך לשאול את פי ה' האומר אליו כן בנות צלפחד דוברות נתון תתן להן וגו'. ג איך אז"ל (ספרי פ' זו ועיין רש"י) מלמד שראתה עינם מה שלא ראתה עינו של משה ואיך היתה יכולה עינו של משה לראות מה שלא חודש אלא אח"כ: ד במה שאז"ל (ב"ב קי"ט:) בטענתן של אלו ואם לאו במקום בן היינו עומדות תתייבם אמנו ליבם מלמד שחכמניות היו ומה חכמה היא זו והלא תורה מפורסמת היא בישראל שאפילו בן הבן או בן בן הבן או הבת בת הבת מ"מ פוטר מן הייבום וכ"ש מי שהיו לו ה' בנות גדולות כאלו וכבר משלו חכמים זה הענין אצל משה לחנוני שאמר לתלמידו אם יבאו אליך סלעים פרוט ואם תבא מרגלית הביאה לי באה אצלו חוליא אחת של זכוכית הוליכה אצל רבו הלך רבו להראות' לאחר וכו' (במ"ר פ' כ"א) וכל זה הוא דבר נפלא שיעלם מאדוננו משה מה שלא נעלם מתינוקות של בית רבן: ה מה ראו לומר אבינו מת במדבר דמאי איכפת לן שמת במדבר או בזולתו מהמקומות לענין נחלתם וגם שכל מתי ישראל אז מתו במדבר עד בואם אל ארץ נושבת והרי היא מילתא יתרה. ועוד אומרם והוא לא היה בתוך העדה וגו' וכי חשוד משה בעיניהן שהיו צריכות להנצל ממנו כמו שכתב הרמב"ן ז"ל כנזכר. ו אומרו בדין הזה והיתה לבני ישראל לחקת משפט כאלו היה הדין הזה חדוש ושנוי הלכה והלא דין צדיק וישר הוא: ז אם היתה מצות הש"י צודקת במה שצוה שתהיינה הבעת האלו לבני דודיהו לנשים כדי שלא תסוב נחלה ממטה אל מטה למה לא הוקבעה הלכה לדורות בכל בת יורשת נחלה ואם לא היתה ראויה להתנהג בה לדורות למה צוה בה באלו הבנות או בכיוצא בהן בדור ההוא: ח מה טעם רש"י שתקן כן בנות צלפחד כתרגום יאות מלמד שראתה עינם יכו' וטעם כך כתובה לפני במרום (ספרי פ' פנחם) ולמה לא תקנו כזה במאמר כן בני יוסף דוברים: ט מה טעם עלה אל הר העברים וגו' וראיתה אותה ונאספת אל עמיך וגו' אחר שעדין לא הגיע עת האסף עד שנאמר לו בסוף משנה תורה עלה אל הר העברים וגו' ומות בהר וגו': י באומרו אל אלהי הרוחות לכל בשר וגו'. כי מה טעם בזה התואר לזאת השאלה. וגם בכפל אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם. אמנם סמיכות פרשת קרבנות בשער הסמוך יתבאר ב"ה. ואחר זכרון אלו הספקות נבא אל ביאור אלו החלקים אשר יעדנו: