עקידת יצחק · פרק פ״ד, י״ב

והנה אחר שבאנו על צורך המנין הזה למנין המלחמות נבא לענין בנות צלפחד אשר נמשך ממנו בלי ספק (ב) כי כששמעו אלו הבנות מאמר לאלה תחלק הארץ וגו' חשבו שהיתה הכוונה שתחלק לזכרים דוקא שנמנו לשם ולא לנקבות ושהיה קצת סמך לזה מהיות נחלה זו משונה משאר הנחלות הנהוגות עד עתה לפי שהארץ עדיין אינה כבושה לפניהם ולכאורה יראה שאשר ימסור נפשו עליה לתפשה הוא ינחל אותה לא הנשאר בירכתי ביתו שאנן ושקט ומדברי משה נלמוד האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה (במדבר ל״ב:ו׳) ומכאן באו לחשוב כי מאמר לאלה תחלק בא להוציא הנשים מ"מ שכיון שאין דרכן לעשות מלחמ' לא ינחלו כלל אפילו במקום שאין בנים. אמנם לפי פקחותם וחכמתם טענו כנגד המובן הזה טענות חזקות עד שנכבש' הארץ לפניהם (א) וזכו שיפורש המאמר על ידם וחוזק טענתם הוא אומרם אבינו מת במדבר והוא לא היה וגו' אמרו שכבר נתנה הארץ למורשה ליוצאי מצרים לפקודיהם ומהשע' ההיא כבר זכה איש בחלקו. ואם נגזרה גזרה על מתי מדבר שלא יבאו שמה לא בעבור זה נטלה נחלתם מהם ונתנה לזולתם אדרבה כי שם נאמר להם וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה והבאתי אותם (שם י"ד) ויחוייב שכל שישנו בכלל וטפכם וכו' (ה) וא"כ כיון שאבינו מת במדבר כלומר כאחד ממתי המדבר שנגזרה עליהם גזרת מרגלים לאמר ופגריכם אתם יפלו במדבר (שם) והוא לא היה בתוך העדה הנועדים על ה' בעדת קרח שיחשב עליו שבחטאו של קרח מת כדתן ואבירם אשר נאבדו מתוך הקהל ולא יירשום בניהם אחריהם כאומרו ופקודת כל האדם יפקד עליהם (שם ט"ז) והוא היותם מצווים לביתם ומנחילים נכסיהם לבאים אחריהם. ואחר שהדבר כן ובנים לא היו לו למה נגרע שם אבינו מתוך משפחתו שאין לו בן שיתקיים בו מה שנאמר וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה והבאתי אותם וגו' כי זה יחוייב שיתקיים על כל פנים (ד) ולחוזק טענה זו אמרו חז"ל (ב"ב קי"ט:) ואם לאו במקום בן היינו עומדות תתייבם אמנו ליבם כלומר שמ"מ חוייב להמצא שם מי שיקום תחת אבינו. או שירצו זה שאין לאבינו בנים לא היה מפני שהסכימו הוא והם בעברה או מחלקת שמחמתם נאספו אב על בנים כי לא היה כן אבל כשמת אבינו במדבר לא היו לו בנים בחטאו כלומר שלא זכה בהם מעולם ואיך שיהיה בזה היתה שאלתם הגונה. (ב) והנה להמצא טעם נכון לכל אחד משני חלקי הסותר כאשר אמרנו לא ראו לפסוק אותו מעצמן אבל נאמר ויקרב משה את משפטן לפני ה'. ואפשר שטעם הנו"ן רבתי לומר שלא הוצרך להקריב המשפט הזה אליו ית' מצד מה שהוא משפט של נחלות אלא מצד שהוא מיוחד להן שהוא דבר קשה ומסופק כמו שנתבאר. ובספרי (פ' פנחס) ויקרב משה את משפטן אמר רבי חדקא שמעון השקמוני היה לי חבר מתלמידיו של ר' עקיבא ואמר יודע היה משה רבינו שהבנות נחלות על מה נחלקו אם יורשות בראוי אם לאו וראויה היתה פרשה נחלות שתאמר על ידי משה אלא שזכו בנות צלפחד כו' יראה שכוונו למה שאמרנו שאין ראוי לומר שנסתפק משה בראוי לבא משאר נכסים כי למה לא יירשוהו יוצאי ירכו כבמוחזק אלא הכוונה להם מצד שיש הפרש לא מעט בנחלת הארץ בין המוחזק לראוי לבא שיש לומר כי מי שלא יעבור על הפקודים לצבא צבא לכבשה לא יטול חלק ממנה ובנות צלפחד טענו שאחר שאלמלא גזרת מתי מדבר כבר היה אביהן מכובשיה ולא היה נחלתן בה כראוי אלא כבמוחזק כמו שאמרנו והקדוש ברוך הוא הודה לדברי חריפותן ופלפולן ואמר כן בנות צלפחד דוברות נתן תתן להם אחוזה בתוך אחי אביהן והעברת את נחלת אביהן להן אמר שדקדקו יפה ומהטעם שהזכירו ראוי להעביר להן הנחלה שלא זכה בה אביהן. אשרי מי שהקב"ה מודה לדבריו וכמה הפליגו חז"ל (ספרי שם) באמרם כך כתובה לפני במרום מלמד שראתה עינם מה שלא ראתה עינו של משה (ג) וזה שבטוב ההשתדלות כך נכתב בתורה תחלה כשנזכר בה וצלפחד בן חפר לא היו לו בנים כי אם בנות ושם בנות צלפחד מחלה ונעה חגלה מלכה ותרצה לבסוף נאמר לאלה תחלק הארץ בנחלה במספר שמות כי כל מי שנזכר בשם במספר הזה הוא ראוי ליטול נחלה ומובן זה עם מה שאמר אח"כ לשמות מטות אבותם כך הוא באמת שכל מי שאין לו בנים כי אם בנות מיוצאי מצרים יטלו נחלה כמו שהם אומרות שאם הקפיד שלא יטלו כפי האבות לבד לא המעיט הבנות היורשות מירושתן. ואיפשר כי לזה כיון אנקלוס בתרגומו ושום בת אתת אשר לומר שסרח לא היתה בת יורשת נחלה שלא היתה בת בן יורש ולא הזכירה בשמה אלא מפני היותה בחיים כאשר אמרנו. והנה א"כ כוונה זו כבר כתובה כך בתורה במרום ולא נשתנה הדין ממה שהיה בראשונה אלא שנתבאר ולזה אמר שראתה עינם בצורך עסקיהם מה שנסתפק בו משה מתוך הכתובים עד שנתבארו לו (א) והנה גרמה זכותם ונכתבה על ידיהן פרשת נחלות (סנהדרין ח'.) עם שלא היתה מענינם כמו שאמר אחרי כן ואל בני ישראל תדבר לאמר איש כי ימות וגו' שיראה אחר שהודעתיך את אשר תעשה במעשה בנות צלפחד הודע את בני ישראל דיני הנחלות הראויים לנהוג בהם בכל מאי דמקרי נכסי והנה מפני קדימת מציאות דין בנות צלפחד בתורה כאשר אמרנו צדק עליו יפה מאמר כן בנות צלפחד דוברות שפירושו יאות כפי רש"י ז"ל (ח) שהכוונה אמת כמ"ש ז"ל כנים אמתיים כמו כן בנות צלפחד לא כן בדיו (ישעי' י"ו) ע"כ. ומלת אמת לא תצדק כי אם בהמצא הדבר חוץ לנפש כמו שהוא בנפש ולזה אמר אמת כי כך כתובה פרשה זו במרום שאם לא כן אלא שראה עכשיו שהוא נכון לעשות כן היה אומר טוב בנות צלפחד דוברות וכבר נאמר על זה וכיוצא אמת מארץ תצמח וגו' (תהלים פ"ה) כמו שכתבנו ענינו בשער ס"ז פ"ה עיין עליו. (ח) אמנם מאמר כן מטה בני יוסף דוברים (במדבר ל״ו:ה׳) לא היה אמת מצד קדימת הדין ההוא שהרי אז נתחדש שתהיין לנשים לאנשי משפחתה כדי שלא תשתנה הנחלה קודם בואה אליהם וגם לא נתקיים אחרי כן אבל היה אמת מוחלט נמצא חוץ לנפש מה שאמרוהו בטענתם וזה שמההתחלות הלימודיות שכשיוקח משיעור מהדבר ויתוסף על שיעור שוה לו יהיה הדבר ההוא נוסף על הראשון כפל החלק הזה והוא מאמרם ממש את אדני צוה ה' לתת את הארץ בנחלה בגורל לבני ישראל ואדני צוה בה' לתת את נחלת צלפחד אחינו לבנותיו (שם) אשר מזה יתחייב כשתהיינה לאחד שבטי ישראל זולתינו לנשים כי אז תגרע נחלתן מנחלת אבותינו ונוספה על נחלת המטה אשר תהיינה לנשים. והנה יגרע נחלתינו מנחלת המטה ההוא כפל נחלתן וזה יהיה עוות שלא יקבל תיקון אף כי יבא היובל לפי שאלו לא ישובו לבעליהם כמו הנמכרים. ולזה אמר כן מטה בני יוסף דוברים שכן הוא באמת שימשך הבלתי שווי הנזכר בלי ספק. אמנם התקון לזה זה הדבר אשר צוה ה' לבנות צלפחד לאמר לטוב בעיניהן תהיינה לנשים אך למשפחת מטה אביהן תהיינה לנשים ולא תסוב נחלה וגו' (שם). (ז) אמנם הודה להם זה לפי שעה אל הטעם שנזכר לפי שלא נכבשה עדיין הארץ ולא יתכן שיעברו הם חלוצים לכבוש אותה ואחר כך תנתן חלק מגורלה אל מטה אחד נוסף על מה שהפסד בזה צורת שווי החלוקה אבל אחר שזכו כל השבטים איש בנחלתו ונאחזו בה כל אחד מהם יורישהו לבא אחריו אם בן אם בת ואין חשש שתעביר הנחלה ממטה אל מטה. וזה מה שפירשו הכתוב לגמרי באומרו וכל בת יורשת נחלה ממטות בני ישראל לאחד ממשפחת מטה אביה תהיה לאשה למען יירשו בני ישראל איש נחלת אבותיו (שם) הורה שהכוונה היתה כדי שינחלו בני ישראל דרך כלל בתחלה איש נחלת אבותיו היוצאים ממצרים. ולזה לא אמר למען יחזיקו כל איש מבני ישראל בנחלת אבותיו שהנה אז משמעו על חלק כל אחד ואחד מהם ולכל הדורות אבל עכשיו אינו במשמע אלא אל הנחל' הכללית אשר בדור ההוא וזה שאמר אחר כך ולא תסוב נחלה ממטה למטה אחר כי איש בנחלתו ידבקו מטות בני ישראל. זהו הנרא' נכון בענין הזה ובהתר ספקותיו: