עקידת יצחק · פרק פ״ב, ח׳

ובמדרש (ש"ר פר' ט"ו) הן עם לבדד ישכון כל האותיות מזדווגות חוץ משתי אותיות הללו כיצד א"ט הרי עשרה ב"ח הרי עשרה וכן ג"ז ד"ו נשאר ה' לעצמו שאין לו זוג וכן י"צ הרי מאה כ"פ ל"ע מ"ס נשארה נו"ן לעצמה. אמר כשם ששתי אותיות הללו אינן יכולין להזדווג עם כל האותיות אלא לעצמן כך ישראל אינן יכולין להדבק עם האומות עכו"ם אלא לעצמן הן יושבין. מי מנה עפר יעקב וגו'. אמר כתוהה על הראשונות מי זהו אשר מלאו לבו להחשיב יעקב כעפר שאין לו חשיבות כמוני היום שאמרתי הנה עם יצא וגו'. כי ודאי ראוי הוא להחשיבו בשמו ולמצוא מספר חשוב את רובע ישראל כלומר לדגל אחד מארבעה דגליו ושיעור הכתוב מי יחשוב לעפר יעקב ויש מספר וחשיבות אפי' לרובע ישראל ולהורות על שלמות מעלתם הנכרת וידועה אצלו מכל האומות אמר תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי במוהו יורה כי עם שרוחו גבוהה וחומד מעלות ושררות הרבה כבר יסתפק בהגיע אל מעלתם בהצלחתם האחרונה אשר היא אחר המות ודי בזה עדות נאמנה כנגד החולקים מהאומות. ובשם אחר שמעתי שירצה שעם שהוא לא יכול לחיות על החיים המוגבלים על גזי התור' האלהית ואינו כוסף לזה אבל שהוא נכסף למיתתם ולהצלחת נפשם כלומר שירצ' בהצלחה מבלי עמל והנאני הנה שכבר הודה על הראשונ' הודאה גמורה והנה בלק הקפיד ואמר מה עשית לקוב אויבי וגו'. והשיב הלא את אשר ישים ה' בפי אותי אשמור לדבר כי הוא אנוס בדבר ועל כרחו עונה אמן. ויאמר בלק אל בלעם לך נא אתי אל מקום אחר אשר תראנו משם אפם קצהו תראה וגו'. הנה הרמב"ן ז"ל דחק עצמו לבקש צדדים לישב הכתוב הזה בהתר הספק שעוררנו עליו כמו שהוא בפירושיו ויותר נכון לפי דרכו שיאמר שמן המקום השני ההוא ירא' קצת החלק ההוא שראה במקום הראשון וכלו לא יראה ומ"מ שילך לשם אולי יכשר המקום ההוא לקבנו משם: