עקידת יצחק · פרק פ״א, ט״ו

ויסעו בני ישראל ויחנו באובות ויסעו מאובות וגו'. משם נסעו וגו'. משם נסעו ויחנו מעבר ארנון וגו' ע"כ יאמר בספר וגו' ואשד הנחלים וגו' ומשם בארה וגו' (יו"ד) יכוין בזה להפליג בגדולת נחל ארנון וחוזק הארץ ההיא עד כי המעלים על ספר כל מלחמות ה' אשר עשה יזכור בכללם את והב בסופ' ועם הנחלים החזקים כלם מזכירין את ארנון. ולא עוד אלא שאומרים עליו שהוא אשד הנחלים כלם וחבורם אשר רחבו גדותיו לשבת ער ונשען לגבול מואב ומשם יראה להם ששפעו המים אל הבאר אשר אמר ה' למשה אסוף את העם ואשר שררו עליה את השיר' הזאת שפירשנו למעל' כוונתם בה באומרו באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם במחוקק במשענותם עיין עליו כי הוא פירוש נכון מאד (י') ומהמדבר אשר זכר באומרו ויחנו מעבר ארנון אשר במדבר נסעו מתנ' וממתנ' נחליאל. והנה הפירוש הזה הוא נכון מעצמו ונכון ונאות מאד למה שאמרנו למעלה בשער הקודם בחטא מי מריב' כמו שזכרנוהו ג"כ שם: וישלח ישראל מלאכים וגו'. כבר פירשנו הכוונ' בזה השליחות וטעם שלא נאמר בו אל תיראו אותו ונאמר בעוג ויכהו ישראל לפי חרב וירש את ארצו מארנון ועד יבוק וגו'. לפי שלקח ישראל מיד סיחון את ארץ בני עמון וגם את עיר סיחון שהית' עיר מואב ולא נתן רשות לישראל לקחת מארץ בני עמון ומואב עד מדרך כף רגל כי לבני לוט נתנם לירושה לזה הוצרך להורות איך עמון ומואב טהרו בסיחון (גיטין ל"ח.) ואמר כי חשבון עיר סיחון מלך האמורי היא והוא נלחם וגו' והביא ראיה מהפרסו' אשר בפי המושלים אשר ייסדו להם מאמרים שריים + כאשר לקח סיחון את חשבון והיו אומרים בואו חשבון תבנה ותכונן עיר סיחון כי אש יצאה מחשבון וגו' לומר כי לא לבד יצאה חשבון מיד מואב אלא שנהפכ' לו למשחית ואש להבה אשר אכלה ער מואב בעלי במות ארנון ועוד אומר אוי לך מואב אבדת עם כמוש וגו'. ומטעם כל זה וישב ישראל בארץ האמורי לא בארץ מואב וכן נאמר וישלח משה לרגל את יעזר ויורש את האמורי אשר שם לומר שאין עסקו אלא עם אמוריים: ויפנו ויעלו דרך הבשן ויצא עוג וגו' כבר נתבאר ענינו וכל מעשה תקפו וגבורתו אשר בטח עליהם בצאתו ואין להאריך עוד בזה הספור.