עקידת יצחק · פרק ע״ח, ט׳

ונראה אלי שלא קבל קרח את דבריו אלו האחרונים כי לא רצה שיכנס אהרן עמהם שמא אם יהי' האחד מהם נבחר יהיה אהרן וכאשר לא יהיה עמהם יהי' אחד מהנשארים ובמי יחפוץ יותר ממנו וזה יראה מכמה צדדים. האחד שלא נזכר שאמר משה לאהרן שיקח מחתתו ליכנס אליהם וכגון דא ודאי לא עבידא שלא ברשות. והשני שלא נזכר שנכנס עמהם. ועוד שהיה ראוי שיזכר בכתוב שכלם נשרפו חוץ מאהרן. גם היה ראוי שיעשה הזכרון לעתיד ממחתתו של אהרן כמו שאמרנו בספקות וכמו שיבא עוד. וקרא דוקא דכתיב ויקחו איש מחתתו ויתנו בהן אש וישימו עליהם קטרת ויעמדו פתח אהל מועד ומשה ואהרן. (ח) יראה שמשה ואהרן היו שם על ענין אחד וכשם שמשה לא לקח מחתה גם אהרן כמו כן אלא שעמדו לשם בשעת מעשה ולא חששו להם (ח) והנה תאות הנצוח סמתה עיניהם ליכנס בסכנה עצומה אשר כמוה אשר אי אפשר להמלט אפי' על דעתם אלא אחד כי כלם זרים אל המלאכה ההיא. וכבר ראו בעיניהם מה שקרה לנדב ואביהוא בהקריבם אש זרה ולא סרו מתאוותם והוא מה שאחז"ל סם המות נתן בתוכה שבו נשרפו נדב ואביהו (תנחומא פ' קרח) וכבר פירש להם הענין כלו ולא שמעו בקולו והיא עדות ברורה אשר נכנסה בהם רוח שטות ומינות והכחישו הכל כמו שאמרנו. ולזה בטח לבם מהסכנה ופתאום עברו ונענשו ויקהל עליהם קרח וגו'. אמר כי בלילה ההוא נשתדל קרח להפוך לב כל העדה אל רוע כוונתו בדברים אשר זכרנו בהקדמה ודומיהם רק שנרא' כבוד ה' על כל העדה והיה מורא שמים עליהם ויהיו כמחרישים. וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר הבדלו מתוך העדה וגו'. מה נמלצו דברי הרמב"ן ז"ל במה שתפס על רבי חננאל ז"ל שכתב בפי' פרשה זו שלא הבין משה בראשונה כוונת הנאמר לו במאמר הבדלו וגו'. וחשב כי כל העדה היה אומר. ולזה אמר האיש אחד יחטא וגו' ולבסוף ביאר לו כי לא אמר רק על משכן קרח דתן ואבירם. ואמר וחלילה שלא יבין משה נבואתו ויטעה בה אבל הטעם וכו'. והוא דעת נכון באמת שלא להתיר לתלות שום ספק במה שיגיע לו מהש"י וכ"ש שאם כדברי הרחז"ל כבר טעה משה בשני דברים אלו שנאמרו לו כי באומרו הבדלו הית' הכוונה שיבדלו כל העדה והוא הבין על שניהם לבדם ובמאמר מתוך העדה היתה הכוונה לעדת קרח והם הבינו מעדת ישראל והוא מגונה שיאמר זה על שום נביא כ"ש על רבן של נביאים שא"א שיפול במה שיגיע אליו מהנבואה שום ספק כמו שכתבנו בשער ע"ו. וכבר זכרנו כזה על מה שכתב הרלב"ג ז"ל אצל ויגד משה את דברי העם אל ה' (שמות י״ט:ט׳). אמנם במה שכתב הרמב"ן ז"ל שלא היה ראוי לומר על קרח דתן ואבירם שהיו שלשה אנשים הבדלו מתוך העדה כי אינן עדה ואינן ישראל בתוכן אינני רואה את דבריו כי קרח דתן ואבירם ואנשי ביתם ועצתם רבים היו וראוי לקרותם עדה כמ"ש הכתוב ואת כל האדם אשר לקרח ואת כל הרכוש ולשון המשנה קרח ועדתו (אבות פ"ה) ולשון המקרא הוא במות העדה באכול האש וגו' כי באמת על הבלועים והשרופים אמר כן והמשורר צווח ואומר תפתח ארץ ותבלע דתן ותכם על עדת אבירם (תהילים ק״ו:י״ז) גם שכבר יחלש פירושו שפי' על כל העדה נאמר לו תחלה במה שכתבנו בספיקות: