עקידת יצחק · פרק ע״ח, ז׳

א אומרו ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי וגו' ואנשים מבני ישראל וגו' נשיאי עדה קריאי מועד אנשי שם כי מה ראה על ככה להפליג ביחס ומעלת האנשים האלה המתקוממים על יי' ועל נביאו שאין מנהג הכתוב ליחס את הרשעים לשבח: ב באומרו רב לכם כי כל העדה וגו' ומדוע תתנשאו על קהל ה' וכי שוטים היו שלא ראו שאין זו טענה שלא יהיה עליהם מלך וכהן: ג במה שהיו ראש דבריו של משה בקר ויודע ה' וגו'. יראה שהיה לו להתחיל שמעו נא בני לוי המעט מכם וגו' ולהמשיך דבריו אל בקר ויודע יי' את אשר לו וגו'. ועוד במשה ששנה ושלש דבריו באומרו ויודע ה' את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו ואת אשר יבחר בו יקריב אליו. ועוד סיומו רב לכם בני לוי כי מה יתרון נעשה להם אם השם יבחר בהם: ד אומרו המעט מכם כי הבדיל ה' וגו' וסיים ובקשתם גם כהונה כי אין זו טענה להעזב מהכהונה אם יונח שהיו ראויים אליה: ה אומרו לכן אתה וכל עדתך הנועדים על ה' שיחסר מקום המשפט. ועוד אומרו ואהרן מה הוא כי תלינו עליו והלא לא נמצא שנתלוננו בפיהם על אהרן יותר ממשה שעל שניהם אמר בשוה ומדוע תתנשאו על קהל ה' ולו לבדו אמרו אחרי כן כי תשתרר עלינו גם השתרר: ו אומרו המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר כי תשתרר עלינו וגו'. ואחר כך חזרו לומר אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאתנו וגו'. יראה שהיה להם לחבר תלונותיהם יחד ולסיים במאמר כי תשתרר וגו'. וגם אומרו העיני האנשים ההם תנקר מה רצו בזה: ז אומרו אל תפן אל מנחתם לא חמור אחד מהם נשאתי וגו'. כי מה ענין זה אצל זה ולא עוד אלא שהבקשה היא בלתי נכונה כי אחר שהם עומדים בנסיון אשר אמר להם בקר ויודע ה' את אשר לו ישתוק מהם וה' הוא הטוב בעיניו יעשה. ואחר שהיה מבקש על זה היה לו לומר ויתפלל אל ה': ח מאמר משה פעם שנית לקרח אתה וכל עדתך היו לפני ה' אתה והם ואהרן מחר וקחו איש מחתתו ועוד כפל דברים שבאו במאמר ההוא וסיימו ומשה ואהרן כי מה יעשו שם משה ואהרן פשיטא לו להמצא שם כמ"ש ואתה ואהרן איש מחתתו ואיך קבלו עליהם זה וכי שוטים היו שנכנסו לנסיון שא"א לישאר מהם רק אחד והלא אין כח במחלוקת לזה הסכלות: ט באמרו הבדלו מתוך העדה וגו' כי כמו שכתב הרמב"ן ז"ל עדה מה חטאה ואם חטאה איך אמר משה האיש אחד יחטא וגו'. ומה שכתב הוא ז"ל שנתפתו כל העדה אל דברי קרח עד שיצא הקצף על כלם באמת זה הדבר היה לו לפרש ולא לסתום אחר שפירש עונשן. ועוד שלא יתכן בזה דרך ה' שבתחלה יגזור עליהם כלם מיתה ברגע ולפי שהתפללו עליהם האיש אחד יחטא וגו' הקפיד על הצלתם כל השעור ההוא שצוה שיעלו מעל משכן קרח וגו' פן יספו. די ריוח והצלה להם שלא יבא עקר העונש כי אם על החוטאים ואם יענשו קצת העם אחר כן לא יחוש. ומה טעם שיהיה הדבור בפעם ראשונה לשניהם ובשניה למשה לבדו: י באומרו האיש יחטא ועל כל העדה וגו'. ומה תמיהה זו והלא בעגל לא חטאו כלם ונאמר הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם (שמות ל״ב:י׳) וכן בשטים היה חרון אף יי' בישראל בכלל ובעכן נאמר והוא איש אחד לא גוע בעונו כי נאמר בו חטא ישראל וגם עברו את בריתי (יהושע ז׳:י״א) ועל כלם היה קצף וכבר חוייב זה מקשר הכללות היותו על יחס כללות האדם עם חלקיו כי החולה באחד מאיבריו יאמר על כלו שהוא חולה כמו שיבא בפ' השטים וגם דברנו מזה בשער ע"ד: יא אחר שאמר השם למשה שיאמר לישראל העלו מעל משכן קרח וגו' מסתמא יובן מזה שתהיה פורענותם משונה מכל מה שהיה עד הנה בתבערה ובמסה ובקברות התאוה וזולתם עד שסביבותם ישתערו מאד מה שלא נזכר בשום אחד מהם והוא גם הוא אמר סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה ואל תגעו בכל אשר להם פן תספו בכל חטאתם. והנה א"כ איך היה מתפאר לפניהם ואמר בזאת תדעון כי ה' שלחני לעשות וגו'. אם כמות כל האדם ימותון אלה ופקוד' כל האדם יפקד עליהם לא ה' שלחני. והלא כבר נאמר לו שיהא פורענות שלא נזכר ולא נפקד על שום איש וכ"ש שלא היה לו להתפאר ולומר ואם בריאה יברא ה' וגו': יב אומרו ואם בריאה יברא ה' וגו' וידעתם כי נאצו האנשים האלה את ה' היה לו לומר וידעתם כי ה' שלחני כמ"ש ראשונה לא ה' שלחני: יג מה טעם מה שיעשו מחתות האנשים החטאים האלה בנפשותם רקועי פחים צפוי למזבח אדרבה היה ראוי להוציא הנדה מן הקדש. ודי זכרון אשר לא יקרב איש זר בשתהיינה תלויות ועומדות בחצר המשכן אצל הכיור או בזולתו מהמקומות לעיני הכל. ויותר נכון שיעשה האות ממחתת אהרן קדוש ה'. יד מה צורך אות המטות אל ענין הכהונה אחר שכבר היה מה שהיה מהמחתות ומה רצה באומרו ואת שם אהרן תכתוב על מטה לוי. ועוד ויראו ויקחו איש מטהו כי מה ראו או למה לקחום. אלו הן הספקות אשר ראיתי לעורר אותם בספור הזה הבא על דבר קרח אמנם מה שיש לעיין ולדקדק בפ' קח את המחתה יבא אחר כך עם תשלום הפרשה.