עקידת יצחק · פרק ע״ח, ו׳

והנה כאשר זכרנו אלו השלשה ענינים רצוני זכרון רוע מהותם וכוונתם והדרכים הנצוחיים שנתפקרו בהם ואשר נהפך להם מחלוקתם לבשת וחרפה עולמית נבאר איך תארו חז"ל מהות זה החטא וחומר ענינו בתואר המיוחד אליו במאמר שזכרנו ראשונה. דרש רבא מאי דכתיב שמש ירח וגו' (חבקוק ג׳:י״א). כי הנה השמש והירח שהם רוב ענין ובנין מהנרא' מהגרמים השמימיים אשר בהם נתקיים העולם בדרך הטבע אמרו שעלו ממדרגתם המלאכותיית לשמוש המציאות אל מדרגה מעולה ממנה והוא זבול ההשכלה בסבת מציאותם אשר זה יורה על מה שכתבנו ממהות השמים בשער השני. (ובנדרים לט:) אמר שמש וירח בזבול מאי בעי לומר שאין מטבעם ומדרגתן רק להתמיד מעשיהם לא להתבונן בהם ובסבתם אמנם לפי מה שרצוהו כלל החכמים שהם בעלי נפש משכלת הנה אלו הדברים לא נאמרו רק למשל בעלמא. ואמרו לפני הקב"ה שאם לא יעשה דין לבן עמרם שלא יצאו לעשות פעולתם ולעמוד על משמרתם והכוונ' שבהבטל הנבואה תבטל התורה ובהבטל התורה יבטל העולם כי העולם אינו מתקיים כי אם על פנות התורה ושרשיה כי הם יסודותיו תאיו ואלמיו אשר נבנה עליהם והמה עמודיו ובריחיו אשר יתקיים בהם והרי אמרו חז"ל ויהי ערב ויהי בקר יום הששי (בראשית א׳:י״ג) מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה שמים וארץ אם ישראל יקיימו את התורה מוטב ואם לאו הריני מחזר אתכם תוהו ובוהו (ע"ז ג'.) וכן אמר אם לא בריתי יומם ולילה חקת שמים וארץ לא שמתי (ירמיהו ל״ג:כ״ה) וזולת זה מהאמרים אשר יקיימו זה. כי באמת יחס גדול יש לכלל העולם בכללות התורה ולחלקיו בחלקיה כמו שכתבנו בתחלת פרשת נח שער י"ב בפרק נפרד שקראנוהו כגון עולם. וענין המבול עד ממהר לענות אמתת הדבר כמו שבא לשם וזכרנוהו בפרשת הברית שער ע' וזהו מה שאמרנוהו ראשונה מיוקר הנבואה ומגודל צרכה כי הנה במציאות' יעמד חי העולם הזה בכללו ומבלתה מי יעמוד. ולזה היתה טענת השמים והארץ חזקה ואמרו שזרק עליהם חצים ואמר להם לכבודי לא מחיתם כו'. לכאורה יראה שזריקת החצים הוא חוזק הטענ' אשר נצחם בהם. וזה כי כמו שאין ראוי להרוס סדרי המציאות מפני עובדי ע"א המשתחווים לשמש ולירח ולמזלות ולזולתם כי בעבור השוטים שיחשבום לאלוהות אין ראוי שיסורו סדרי המציאות ויאבדו כלם כן בהמצא קצת רעים וחטאים בכפירת הנבואה והוצאת שמץ דבה עליה אין ראוי לבטל העולם אבל יתקיים בשביל המאמינים. יורה בזה שאם לא מפני טענה זו היה הראויה לבטל העולם והיא כוונה נכונה. אמנם אחשוב שכוונו עוד אל מה שאמרנו לפרט עניני חטאתם כי הנה השמש והירח היו מקנאים על שתי מדרגות הנבואה. אם בנבואת הנביאים בכלל ואם לנבואתו של משה העולה על כלן בפרט. כי שני הענינים כוונו באומרם אם אין אתה עושה דין לבן עמרם דתרויהו איתנהו רצוני משה ונביא ורמז גדול רמזו באומרם שמש וירח וכו'. כד"א פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה (ב"ב ע"ה). וכאלו נאמר שהשמש קנא לכבוד משה המאור הגדול והירח לכבוד יהושע ושאר הנביאים אשר כמוהו. אמנם השם יתע' שמע תלונתם ויקנא לעצמו והוא החטא העצום אשר חטאו בהכחשתם מציאותו או השגחתו ויכלתו והוא מה שזרק עליהם חצים שנונים לומר לכבודי לא מחיתם שראיתם שכפרו בי והכחישו השגחתי ויאמרו לא יראה יה וגו' ולענין הנבואה אשר היא כבוד בשר ודם מחיתם. וזו היא גערה חזקה באמת שבה צוה עליהם שיצאו ולא יעמדו רגע. אמנם יש לשאול והלא עשה דין לבן עמרם ככל אשר שאלו מאתו ומאי חצים וחניתות זרק בהם ולמה יגער בהם. אלא שבזה ודאי כוונו לתת סבה נכונה למה שלא נעשה דינם באותות ומופתים בשמים ובארץ כמו שהיה מהראוי בחטאים גדולים כאלו וזה ודאי לא נפקי התם עכשו עד שיעשה דין לבן עמרם כבר יפול בטול ובלבול סדר בנמצאים העליונים הקרובים אליו ית' ויאמתו בזה אלו המכחישים רוע רעתם בשיאמרו שהיה זה להיות שנוי בסבה הראשונה ית' שמו שפסק עיונו מהם ויהיה יותר רע ממה שיאמרוהו מהנבואה לזה צוה שיצאו ולא יפסקו תנועתם לעת הזה כלל והוא יעשה דין לבן עמרם ממקום אחר. ולזה נאמר שם ואם בריאה יברא ה' ופצתה האדמה את פיה דאי לאו הכי היה מהראוי שיחרדו עליונים ותחתונים עליהם והיא כוונה טובה מאד לחומרת הענין הזה. והנה לפי שבכל דור ודור יש למאורות השמים וכל צבאם התלונה הזאת עצמה כי רבים אשר אתנו בעונותינו מתלמידי האנשים החטאים האלה חלושי האמונה ומפקפקים על התורה ועל הנבואה אמרו דהאידנא אי לאו דמחו להו בההיא טענה עצמה לא נפקי כלומר שמנהג הטבעי הנמשך מהסבה הראשונה יחייב המשכם והתמדתם בעוד שההשגחה העליונה אשר היא מעל שמים מארכה להם וכמו שאמרו חז"ל להודיע כמה ארך אפים לפניו שכל הדורות היו מכעיסין לפניו עד שהביא עליהם את מי המבול (אבות פ"ה) וכן יעשה תמיד מאריך אפיה וגבי דיליה ביום פוקדו ולא יותר להם כמי שעשה לאלו לקיים מה שאמר הכתוב צדקתך צדק לעילם ותורתך אמת (תהילים קי״ט:קמ״ב) כי לעולם יעשה משפט מצודק באנשים להעמיד ולקיים כי משה אמת ותורתו אמת. ועתה אחר שהקדמנו מה שראינו להקדימו בספור הנפלא הזה ומדרגת ספורו בין שאר הספורים נבא אל ביאורו על דרך הכתובים בעורר תחלה הספקות הנופלות בו ואם כבר התרנו קצתם במה שהקדמנו דבורו יזכור אותם על הסדר: