עקידת יצחק · פרק ע״ד, י״ג

אמנם מה שנאמר בכאן וידברי ה' אל משה במדבר סיני ויעשו בני ישראל את הפסח וגו' יתכן שהיה זה לחבב המצו' בעיניהם כי הוא פסח ראשון אחר גאולתם. והנה הרמב"ן ז"ל כתב שהיה צורך המצו' כדי שלא יחשבו שהיא מצות הארץ לבד כמ"ש והיה כי תבאו אל הארץ וגו' ושמרתם את העבוד' הזאת והיה כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני ועבדת את העבוד' הזאת בחדש הזה (שמות י״ג:ה׳). והנה מעתה יחדלו ממנה עד בואם שם. ולדעתי אחר שעשו המצוה הזאת במצרים היה מחוייב להם להבין המאמרים ההם משעה שיבאו לשם ואילך שנאסרו הקרבנות כלן רק בבית עולמים. אמנם יש לדקדק באנשים הטמאים ההמה אם ידעו שהטמאים אסורים לעשות הפסח למה הוקש' להם למה נגרע וגו'. ואם לא ידעו מי מנע אותם. ואם משה לא ידע הם מנין להם. אלא שהנדון בזה הוא שהם ידעו ולכל ישראל הוא ידוע כי הטמאים אינם יכולים לבא אל העזר' לעמוד על קרבנם אבל גזרה דעתם שאין ראוי שיהא הטמא נדחה מעשות קרבן ה' כזה אשר יש לו זמן מיוחד ואם עבר יומו בטל קרבנו ושהדין נותן שיעשה לו שום תקון אחר שהוא אנוס בדבר והוא אמרם אנחנו טמאים לנפש אדם למה נגרע לבלתי הקריב את קרבן ה' במועדו בתוך בני ישראל כלומר למה נגרע בתוך בני ישראל לבלתי הקריב את קרבן ה' במועדו ומשה ראה בפיהם דברים של טעם ואמר עמדו ואשמע' וגו'. ולזה באה המצו' איש איש כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחוק' לכם או לדורותיכם ועשה פסח לה' בחדש השני בארבע' עשר יום בין הערבים יעשו אותו על מצות ומרורים יאכלוהו לא ישאירו וגו' והאיש אשר הוא טהור וגו'. וכי יגור אתכם גר וגו'. הנה שקבע להם זמן ומצות בכל חומרות הפסח הראשון ובכל חוקותיו ובתנאיו ולגרים הגרים בתוכם כדי שתתקרר דעת האנשים ההם והבאים אחריהם כיוצא בהם. וכבר הסכימ' דעתם אל דעת עליון כמו שאמרנו ראוי' היתה הפרש' זו שתאמר על יד משה כשאר כל התורה אלא שזכו אלו שתאמר על ידיהם שמגלגלין זכות ע"י זכאי (ספרי פ' בהעלותך). ובדברי רש"י ז"ל למה נגרע אמר להם אין קדשים קרבים בטומאה אמרו לו יזרק הדם עלינו בכהנים טהורים ויאכל הפסח לטהורים אמר להם עמדו ואשמע' וגו' (ספרי שם) ואשר כתבנו הוא הנכון. ואשר סמך לזה פרשת וביום הקים את המשכן כסה הענן וגו' ולפי העלות הענן וגו' על פי ה' יסעו וגו' ובהאריך הענן וגו' ויש ויש ויש וגו' עד סוף כבר נתבאר' יפה בפרשת דגלים שער ע"ב. גם פרשת חצוצרות הסמוכה אליה וטעם התקיעות והתרועות בשער ס"ז בפרק ה' בתקיעות יום התרועה. גם ויאמר משה לחובב ומאמר ויהי בנסוע הארון וגו'. ובנחה יאמר הכל נתבאר אצל הדגלים כי שם מקומם כדאיתא במדרש ויהי בנסוע הארון עשה סמניות לפניו ולאחוריו לומר אין זה מקומו ולמה נכתב כאן כדי להפסיק בין פורענות לפירענות (שבת קט"ו:) וכתב רש"י ז"ל ושמעתי כי לכך היה נו"ן לרמוז כי מקומה היה בפרשת דגלים ויש נ' פרשיות מכאן עד שם ומה שהפסיק בין פורענות לפורענות שלא יהיו שלש פורעניות ביחד כי בתלת זימני הויא חזקה והשלש פורעניות הם ויסעו מהר ה' שנסע לבם מהר ה' שמא ירבה להם עוד תורה ומצות והמתאוננים והמתאוים. הנה אם כן שכל דבר נכתב במקומו ודי בזה לפי כוונתינו: