עקידת יצחק · פרק ע״ב, ח׳

ובספרי (שם פ' בהעלתך) ויהי בנסוע הארון ויאמר משה כתוב אחד אומר עלפי ה' יחנו וכתוב אחד אומר על פי משה כיצד יתקיימו שני הכתובים משל למלך שמהלך בדרך ונהג אוהבו עמו כשנוסע אומר איני נוסע עד שיבא אוהבי וכשהוא חונה אומר איני חונה עד שיבא אוהבי. נמצאת מקיים ששני הכתובים יורו על מה שאמרנו שלא נאמר נסיעה או חנייה באל יתעלה אלא בבחינת נסיעת אוהבו זה או מנוחתו וגם יורה על מה שאמרנו למעלה מהיות תנועות המשכן הלזה אשר הוא כתמונת העולם וחניותיו על פי שני הענינים יחד תנועת האוהבים וכוונתם בכל מעשיהם והשגחת האלהית המיוחדת על פי דרכם אשר הוא טעם כל העניני' האלו כמו שזכרנו כמה פעמים. הנה זה היה ענין הדגלים וכה מבטן אשר נתאוו להם אישי האומה הזאת הנבחרת באותו מעמד הקדוש ומלא הש"י משאלותם כמ"ש חז"ל באותו מאמר שביארנו תחלה והוא מה שיאות שיעשה להם להשלים הישרתם בהיותם מתחילים בענינים האלהיים האלה אשר גדלו והורגלו על הפכם עד הנה. אמנם בסוף הישועות ובאחרית הזעם שיהיו העם הזה מלומדים בנסים ומורגלים על ההשגחה האישיית וכלם ידעו את אלהיהם למקטנם ועד גדולם כמו שנבא ירמיהו הנביא ע"ה (ל"א) הנה אז לא נצטרך אל כל אלו הענינים לעורר הלבבות רק יספיק נס אחד ודגל אחד כמ"ש הנביא ישעיה ונס לגוים ונפוצות יהודה יקבץ וגו' וסרה קנאת אפרים וגו' (ישעיהו י״א:י״ג.) ירצה שלא יצטרכו לאלו הסימני' כלם ואותות הדגלים ליחד לאל יתעלה ולא יהיה להם כי אם נס אחד להורות על אל אחד ועם אחד בין כל העמים ועם זה תסיר קנאת אפרים אשר היא ראויה שתהיה לו מצד היותו אחורי המשכן במצב הדגלים עם היותו הוא והחונים עליו בני הגבירה וגם יהודה ההולך למזרח כבר תהיה לו צרת ההסתכנות בבאו תחלה למלחמות. אמנם כשיהיו כלם תחת דגל אחד יפחדו הצוררים וישובו אחור. והנה עם זה אפרים לא יקנא את יהודה ההולך ראשונה בקו הארך כמו שזכרנו ויהודה לא יצור את אפרים על דרך שאמרו צרתה בצדה (יבמות ס"ג:) רציני שלא ידחוק אותו ולא יבא עליו לנדוד כבודו בפניו או שיראה שלא יצור אותו להזיקו כמו שחוייב מהקנאה שיקנא הוא ליהודה שיצור יהודה לאפרים וכל זה דרך צחות המליצה והרחבת הענין. וזה שיעור מה שרצינו אותו הנה: