עקידת יצחק · פרק ס״ט, ה׳

ולזה הכין והזמין האל ית' לפני עמו הארץ הטובה אשר נתן להם לנחלה והקפיד מאד שידבקו בני ישראל איש בנחלתו כדי שלא יהיה בם אביון עצור ועזוב מהיות לו ספוקו כדי שלא יטרד מהגיע אל שלמותו. גם דרכן של חסידים לחוס על שלהם ולשמור אותו שלא לבזבזו והתורה חסה על ממונן כדי שלא ישלחו הצדיקים בעולתה ידיהם ושלא ימצא להם מונע מעלות במעלותיהם כמו שאמרו חכמינו ז"ל (שבת צ"ב.) אין נבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר וכו'. על הדרך שכתבנו בשער ל"ה. מעתה ראה כי ירמיהו הנביא עליו השלום התפלא מאוד על הסכמתו יתברך לבזבז ממונו ללא תועלת. כשגלה את אזנו לאמר הנה חנמאל בן שלם דודך בא אליך לאמר קנה לך את שדי אשר בענתות כי לך משפט הגאולה לקנות (ירמיה ל"ב) כי אף על פי שלא צוה לו לקנות בפירוש הנה כאשר בא אליו ואמר לו כדברים האלה ועוד הוסיף ואמר קנה לך ונאמר (שם) ואדע כי דבר ה' הוא. ירצה שידע ממאמרו שדבר ה' הוא שיקנה ואף על פי שידיעה זו היתה סברה גוברת לא בתורת נבואה לא סר מקנות השדה מיד כמו שאמר (שם) ואקנה את השדה וגו' ואשקלה את הכסף וגומר. ואכתוב בספר ואחתם ואעיד עדים ואשקל הכסף במאזנים ואקח את ספר המקנה וגו' ואתן את הספר המקנה אל ברוך בן נריה וגו' יורה בכל זה שני עניינים האחד חרדתו אל דבר יי' ואפילו שיהה בו שום ספק. והב' שכיון שהוא חושב כי דבר ה' הוא הנה הוא לא חסר דבר מכל אשר יעשה לקיים ולחזק המקח בידו כי לא יתכן שיצוה לו האל יתברך לאבד ממונו בידים לקנות שדה בזמן חרבן הארץ. אמנם אחרי עשותו את כל אלה הנה לא חשך עצמו מהשאלה על הדבר כמו שנאמר (שם) ואתפלל אל יי' אחרי תתי את ספר המקנה אל ברוך בן נריה לאמר אהה אדני אלהים הנה אתה עשית את השמים ואת הארץ בכחך הגדול ובזרעך הנטויה לא יפלא ממך כל דבר עושה חסד לאלפים ומשלם עון אבות אל חיק בניהם וכו' גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך וגו'. אשר שמת אותות וגו'. ותוצא את עמך וגו'. ותתן להם את הארץ הזאת עד וקרא אותם כל הרעה הזאת הנה הסוללות באו העיר ללכדה והעיר נתנה ביד הכשדים הנלחמים עליה וגו'. מפני החרב הרעב והדבר אשר דברת היה והנך רואה ואתה אמרת אלי אדני יהוה קנה לך את השדה בכסף והעד עדים והעיר נתנה ביד הכשדים. יאמר אחר שהיה זה הקנין אבוד ממון ופועל בטל הנה לא ימנע אם שיעלם מהאל ית' המצוה מצב העיר או הארץ או שלא היה מכוון מאתו מה שאמר חנמאל קנה לך ולא היתה ההערה רק על ביאתו לבד לא על דיוק מאמרו. אבל כשנתקיים אצלו שא"א שיעלם ממנו מצב העיר הנה נשאר לי הספק על הענין השני. אמנם עם שהיתה ידיעתו אצלו קיימת ואמתית הנה הוא סדר הראיות המופתיות אשר א"א להכחישם ואמר שהם שלשה. האחד מצד החומרים הכוללים אשר בהם יהיה המאורע. השני מצד התכונות ההוות בהם. והשלישי מצד ידיעתו באותם התכונות. והנה על הענין הראשון אמר אהה אדני יהוה אתה עשית את השמים ואת הארץ וגו' לא יפלא ממך כל דבר כי יחוייב שלא יפלא מהיוצר דבר ממלאכת החמר ומעשהו וכמו שאמר המשורר (תהילים ל״ג:ט״ו) היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם. ועל הענין השני אמר עושה חסד לאלפים ומשלם וגו' והוא כי מהראוי לפי התכונות המדותיות שמדה טובה תתפשט לאלפים. אמנם הרעה א"א שלפחות לא תשיג אל חיק בניהם אחריהם. ועל המדה הראשונה תארו באל הגדול כי ברוב גדלו הוא עושה חסד לאלפים. ועל המדה השנית תאר בגבור יי' צבאות שמו כי במדת רחמים כובש את כעסו שלא יתפשט יותר אל הדורות הנמשכים. אמנם על הענין השלישי אמר גדול העצה ורב העליליה וגו'. וכל הכתובים הנמשכים אשר בהם נשלם המופת בנסיונות גדולות אשר א"א להכחישו. ואם כן הוא מבואר שצרת העיר וחרבן הארץ לא נעלם ממך כמו שחתם והעיר נתנה ביד הכשדים הנלחמים עליה מפני החרב והרעב והדבר אשר דברת והנך רואה. כלומר אתה גזרת ואתה רואה בעיניך הגזירה קיימת ועם כל זה אתה אמרת אלי אדני יהוה קנה לך את השדה בכסף והעד עדים והעיר נתנה ביד הכשדים ומה תועלת בתת הכסף ותשאר הארץ בידם הרי זה דבר של תימה ואף על פי שכבר עשיתי למלאת הדבר כאשר יצא מפי חנמאל הנה אפשר שלא כוון ממך המאמר ההוא אשר דבר. והנה היתה התשובה הנכונה אני יי' אלהי כל בשר הממני יפלא כל דבר כי זה התואר רצוני אלהי כל בשר יורה על הפלגת ההשגחה בכל מורשי לבב האדם והעולה על הרוח לעשות או לדבר כמו שנאמר (במדבר ט״ז:כ״ב) אל אלהי הרוחות לכל בשר האיש אחד יחטא וגו' (שם כח) יפקוד יי' אלהי הרוחות לכל בשר איש על העדה והכוונה כשם שלא נסתפק' בשלא נעלם ממני ענין מצב העיר ובנותיה מצד שעשיתי השמים ואת הארץ וכו' וגם מצד שידעתני גדול העצה ורב העליליה להשכיר ולהעניש ע"פ דרכי בני האדם המפורסמים והנסתרים כן יש לדעת מהיותי אלהי כל בשר שלא נעלם ממני דבר מהעולה על רוחם ושעל מנת כן גליתי את אזנך כי ידעתי ידבר אליך על האופן ההוא ויפה דקדקת כשאמרת ואדע כי דבר יי' הוא. אמנם על מה שתמהת עליו מאבוד הממון וביטול המעשה תדע שאינו כן כי עוד יקנו בתים ושדות וכרמים בארץ הזאת כמו שכתוב בארוכה עד אומרו ונטעתי' בארץ הזאת באמת בכל לבי ובכל נפשי וכתיב ונקנה השדה בארץ הזאת אשר אתם אומרים שממה היא מאין אדם ובהמה נתנה ביד הכשדי' שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים בארץ בנימין וגו'. ועל כל פנים צריכים אנו לומר כי תפלת ירמיהו קדמה לאומרו (ירמי' שם) אל ברוך בן נריה עוד יקנו בתים אלא שבתחלה אמר כה אמר יי' עוד יקנו בתים ושדות וכרמים בארץ הזאת לענין גמר טעם הצווי שצוה לברוך ליקח את הספרים ולתתם בכלי חרש למען יעמדו ימים רבים ואחר כך ספר הענין כלו איך היה וכמוהו כמה ספורים בתורה וקרא מסייענן שאמר ואתפלל אל יי' אחרי תתי את ספר המקנה אל ברוך בן נריה כלומר אחר שנתתו לו לבד ולא אחר שאמרתי לו עוד יקנו בתים וגו'. גם כי מאמר כי כה אמר יי' עוד יקנו בתים וגו'. הוא בפסוק פרשה לפניו ולאחריו וא"א להיות בענין אחר כי איך הוקשה אליו הענין אחר שגלה לו סודו. והנה עלה יפה פי' פרשה זו שיש בה קצת פקפוקי'. ונתבאר מה שרצינו אליו מהיות אלו הקנינים החצוניים הכרחיים לאדם כי על כן ראוי להשתדל לקנותם ולשומרם שלא להוציאם אלא לצורך ודי בזה לביאור הקודם.