עקידת יצחק · פרק ס״ט, ד׳

אחר שהטובות הזמניות הם צרות צרורות אל האמתיות וגם הם הכרחיות להם. הנה הוא ראוי שיותן הסדר בתורה האלהית להודיע וללמד איך ישתמשו בהן כי יקבלו טוב תועלתם ואת הרע לא יקבלו מהם: אמנם היותם צרות על האדם והלחמם עמו בחוזק יד ובחיל עד רדתו כבר נתבאר בכמה מקומות בתורה וכבר נדרשה על עבדותו בהן עבודת עבד פרשת עבד עברי כמו שנתבארו אלו הענינים יפה בתחלת פרק ז' משער ס"ז ובזולתו מהמקומות הרמוזים שם ומה אאריך. ואולם ענין הכרחיותם גם הוא מבואר מעצמו שאלו הטובות החצונות ובפרט העושר הוא הכרחי להוצאת השלמות האנושי אל הפועל וכמו שכתב החוקר בכמה מקומות וקיימו אבינו הזקן באומרו (בראשית כ״ז:ל״ז) ודגן ותירוש סמכתיו כמו שנתבאר שם וכבר עשה החכם מזה שני מופתים לבאר שהעושר אינו הטוב השלם במה שאמר בב' מהראשון מהמדות. אמנם העושר הוא דבר מוכרח והאושר שהוא התכלית הוא רצוני, עוד העושר אינו הטוב הדרוש כי תועלתו לדבר אחר. והנה היה המופת הראשון לקוח מהכרחיותו. וזה שכבר נתבאר לו בראשון מהח' מהספר ההוא שהדבר שהוא לאדם על צד היותר טוב הוא משובח מאשר הוא לו מצד ההכרח לפי שהענינים ההכרחיים הכל ישתתפו בהם כהשתתף בחיות ובבריאות אמנם החכמה והמעלה לא ישתתפו בהם רק השלמים. והנה אחר שהעושר מציאותו הכרחי לאדם אם מעט ואם הרבה הנה אינו האושר שא"כ היה כל אדם הכרחי להיות מאושר כפי מה שישיג מהממון. וזה הפירוש נראה נכון בעיני ממה שרגילין לפרש בו לומר כי הוא בא בהכרח אל האדם כמו אם ימצא מציאה או יפול לו בירושה כי ודאי זה אינו אונס שאם לא ירצה בו יסתלק ממנו ויעזבנו לאחרים. והנה המופת השני היה מצד היותו לצורך דבר אחר והוא לשמוש המעלות כמו שאמרנו. ועל שני אלו הענינים אמרו המאושרים אם אין קמח אין תורה אם אין תורה אין קמח (אבות פ"ג) במאמר הראשון זכרו הכרחיותו ובשני היותו נדרש ומבוקש לתכלית הדרוש העליון עד שאם לא ימצא התכלית לא ימצא אשר בעבורו: