והענין הג' שתהיה צלתה מרובה מחמתה (שם ב'.) כי זה מה שיורה הוראה שלמה על שיהי' עקר היותו על החסיה והבטחון בצל סכתו של הקב"ה בכל מעשיו ועסקיו יותר ממה שיבטח בעצמו ולא בטוב מזלו כי אע"פ שפרנסת העולם מוטל על ב' ההנהגות יחד כמו שנתבאר בשער הג' המחוייב שיהי' ענין הצל הנזכר רב על החמה והוא שיאמין כי מה שיתנהג בו הוא יותר ויותר מצד ההשגחה ומעט ע"צ ההנהגה השמימיית המכונה בחמה וע"ד שאמר שלמה בספרו (קהלת א׳:י״ג) תחת השמש כלומר תחת השמים. אמנם צריך שיראו בו ככבי שמים כי צריך האדם שיכיר את בוראו מפאת מעשיו המפורסמי' כמ"ש (תהילים י״ט:ב׳) השמים מספרים כבוד אל וגומר. כי הוא העיון המותר והמחוייב וכמ"ש (דברים ד׳:ל״ט) וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל וגו'. ולכן המעובה כמין בית עד שלא יראו בו ככבי חמה או שאין המטר יורד בתוכה הוא סכך פסול (סוכה כ"ב:) שהוא יורה על הפתיות הגמור כמו שהחמה מרובה מהצל גם הוא פסול (שם ב'.) למה שיורה ג"כ על ההריסת ופרוץ אל ה' לראות אשר על זה נאמר (חגיגה י"ד.) הציץ ונפגע הציץ ומת. והראוי והנאות מה שנאמר (מיכה ו׳:ח׳) והצנע לכת עם אלהיך ומהטעם הזה עצמו סוכה גבוהה למעלה מעשרים או הפחות מעשרה פסולות (סוכה ב'.) כי בשתיהן נפסדה הכוונה בין למעלה בין למטה. וגם סוכה ישנה (שם ט'.) וסוכה שתחת סוכה (שם:) כל הענינים האלה הם מסכימים אל מה שאמרנו, והחי יתן אל לבו.
עקידת יצחק · פרק ס״ז, ס״ו
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Akeidat Yitzchak, Pressburg 1849
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך עקידת יצחק, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.
