עקידת יצחק · פרק ס״ז, י״ג

והנה אחר הנחת איפשרות היציאה מהאמת לכל אחת מהג' סבות הנזכרות בזאת ההקדמה והיה הטעות אשר יפול בזה גדול השיעור עד שלא לבד יפול השיבוש בהפסד הקיבוע ההוא אבל שיחטיא הכוונה בכל הענינים הנמשכים מסדר הזמנים העבודות והקרבנות הנזכרים בהקדמה השנית יחוייב מזה שהקיבוע האמתי לא יהיה בשום זמן זולתי אותו אשר יוכל להסכים עליו דעת החכמים שבכל דור ודור כמות שהם בין שיסכימו אל האמת הברור בין שיימינו או ישמאילו לסבה מהסבות הג' שזכרנו כי הם אשר כיוונו חז"ל באומרם אפילו שוגגין אפילו מוטעין אפילי מזידין. כי הטעות בחשבון שהנחנו ראשונה הוא שוגג ודאי. והענין הב' הם ודאי מוטעין בו מהזולת וכמו שאמר העד הנאמן בקשו להטעות את החכמים. אמנם הג' הוא המזיד לא שזדו לעשות שלא כראוי ח"ו אלא שהטעות הזה כבר עשאוהו מדעתן כסבורין שהיו צריכין לטעות כדי לתקן. וכן אמר וכי יזיד איש על רעהו להורגו בערמה להוציא האב הרודה בבנו והרב בתלמידו שאע"פ שהן מזידין אינן מערימין (מכלתא משפטים פ' ד'). והכונה כ"א שהיו יודעין בהכאה ומכוונין בה לא כיוונו להרוג כ'א ליסר וכן אלו כיוונו לטעות מהחשבין אבל לא כיוונו לקלקל כי אם לתקן. ובכלן אמרו שתסכים בהם דעת עליון אחר שסדר זמנים אלו אינם אלא לצרכם ובדבר הזה התנחם ר' יהושע כשאמר לו רבי עקיבא דרשה זו והשיב עקיבא נחמתני (ר"ה כ"ה.) והכוונה כי אף על פי שיחשב לו לטעות מעשה ר"ג כבר הסכימו בו מן השמים. ועל פי הדברים האלה אמרו חז"ל תינוקת פחותה מבת שלשה שנים ויום אחד בתוליה חוזרין בת שלשה שנים ויום אחד אין בתוליה חוזרין ואם עברו ב"ד את השנה בתוליה חוזרין דכתיב לאל גומר עלי (ירושלמי סנהדרין פ"א ה' ב') הנה שבארו שהפעולות הטבעיות הנמשכות אחר תקופות השנה ימשכו אחר סדר הסכמת ב"ד שבכל דור ודור בין שוגגין בין מוטעין בין מזידין והוא דבר נפלא נמשך לסגולת המצות האלהיות ככל שאר הדברים הטבעיים הנסתרים ומפורסמין הנכנעים אליהם בלי ספק. ועל הענינים האלה אמר החכם שלמה את הכל עשה יפה בעתו גם את העלם נתן בלבם מבלי אשר לא ימצא האדם את המעש' אשר עשה האלהים מראש ועד סוף (קהלת ב'). הנה על סדר הענין הטבעי בהנהגה אמר את הכל עשה יפה בעתו כי הוא סדור נכון וקיים בלתי משתנה בעת מן העתים. אמנם על הסדור השני אשר לפי ההשגחה אמר גם את העלם נתן בלבם רצוני בלב החכמים יודעי העתים לפי התורה והמצוה כנזכר. ואמר כי בבחינת אלו השתי הנהגות ישכיל האדם מאד בעניני ההנהנה ויותרו לו ספקות עצומים במעשה האלהים עד שלא יאמר שלא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף אבל שימצאנו ויתן לו סבה ועלה כמו שכתבנו בתחלת שער ג' הנזכר ובשער כ"ו, דרוש מאתם כי הם עניינים ביארם בס' קהלת תכלית הביאור למתבונן בהם כמו שפירשתי שם. ולדעתי זה הדרוש אשר עמדנו עליו אמרו דוד ע"ה באות למד מאלפא ביתא אמר לעולם ה' דברך נצב בשמים לדור ודור אמונתך וגו'. למשפטיך עמדו היום וגו' (תלים קי"ט). אמר שכבר יחשב בתחלת העיון שכל חפצו ורצונו יתעלה הוא בקיום ההסכמות והסידורים אשר קיים בתחלת הבריאה עם השמים ושלא ישתנו להמשך אחר שום פועל אינושי כלל כי לדור ודור תתקיים אמונתך במה שכוננת ארץ על מכוניה ותעמוד מבלי שתשתנה לשום סבה כלל. והנה מתוך דברי תורתיך האמתית מצאתי ראיתי כי למשפטיך עמדו כל באי עולם היום ההוא המיוחד שנקרא בתורה יום תרועה במה שיקבעו אותו ב"ד כפי הסכמתם ובכל מה שימשך ממנו ולפי מה שדייקו חז"ל (שוח"ט תהלים ד') מאומרו (במדבר כ"ט) לכם ולא לו ומאומרו אשר תקראו אותם במועדם כמו שאמרנו: ואמר כי הכל עבדיך לומר שעל דרך האמת אין להפלא על זה שכן יחוייב מצד היחס הצירופיי אשר להם עמו מצד היותו אדון והם עבדים משרתים אליו. ואחר שזכר זה נתן שבח ותהלה למגלה מצפוניו ומאיר מחשכי לבו באור תורתו ואמר (תהילים קי״ט:צ״ב) לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי. כי לולי שהיתה תורתך שעשועי בגרשי ממנה כל אלו הענינים מכל הצדדים שנזכרו אז אבדתי בעניי ומה עניות עניות הדעת: