עקידת יצחק · פרק ס״ג, ט׳

ואיפשר שיגיע לזה תועלת מן הגורלות כדי שלא יחשד שהשקוהו קודם לכן משקה שיגרום לתלוש איבריו ולפרקם כי ההיא חיותה דחולין פרק אלו טרפות (חולין נ"ט.) ואין לחשוד שהושקו שניהם כי חלילה לאל מהקריב על שלחנו משחת כי כל שאין כמוה חיה טרפה (שם מ"ב.): ובא אהרן אל אהל מועד ופשט את בגדי הבד אשר לבש בבואו אל הקדש והניחם שם אחר שגמר לעשות כל אלה עד הזאות פר ושעיר ושלוח השעיר לעזאזל שהכל בבגדי הבד אשר זכר ראשונה הנה אינו טעון לעשות עוד מלאכה בהם כלל רק אם ירצה מקדש ידיו ורגליו ופושטן ולובש בגדי עצמו לקרוא התורה בפרשה זו ובפרשת אך בעשור שהקריאה לאו עבודה היא ולא צריכא בגדי כהונה כדאית' התם וכן שנינו בא לו כ"ג לקרות אם רוצה בבגדי בוץ קורא ואם לאו קורא באצטלת הלבן משלו (יומא ס"ח:). גם הוצאת כף ומחתה אינה בבגדי הבד הראשונים רק בבגדי בד אחרים שהוא עושה לעצמו לכך אינם נגנזים אלא מוסרם לצבור ונהגו קולא בעבודה זו לפי שאין צרכה מעקרי העבודה רק לפנות הקדש מאלו הכלים שהכניסם שם לצורך הקטרת שאין ראוי שישארו לשם ולזה קראוה עבודת יחיד לפי שהוא צורך המכניסן שם לבד ולזה לא נזכרה עבודה זו בכתוב כלל. וכן יש בגמרא (שם ל"ה:) תאני רב הונא בריה דרב יהודה ואמרי לה רב שמואל בר יהודה ואחר שכלתה עבודת צבור כהן שעשתה לו אמו כתונת לובשה ועובד בה עבודת יחיד ובלבד שימסרנה לצבור פשיטא מהו דתימא ניחוש שמא לא ימסרנה יפה יפה קמ"ל. מתיבי ולבשו בגדים אחרים וקרבו את אשר לעם מאי לאו אחרים חשובין מהן לא אחרים שפחותים מהם אמרו על רבי ישמעאל פן פיאבי שעשתה לו אמו כתנת ממאה מנה ולבשה ועבד עבודת יחיד בה ומסרה לצבור אמרו עליו על רבי אלעזר בן חרסום שעשתה לו אמו כתנת משתי רבוא ולא הניחוהו אחיו הכהנים מפני שנראה כערום ופירוש רש"י ז"ל פחותים מהם לפי שהעבודה הראשונה חשובה ומכפרת וזו אינה אלא לפנות את המקום שאין דרך כבוד שיהיו מונחים שם לפיכך שנה הכתוב בבגדים לפחות עבודת יחיד הוצאת כף ומחתה שאין צורך צבור אלא עליו לפנות את המקום לפיכך קורא לה עבודת יחיד (שם ל"ה:) כך פירש בעלי התוספות וזולתם ז"ל. (ו) ולכן יאמר הכתוב כי אחר עשותו עבודת צבור בבגדי הבד אשר לבש ראשונה יקדש ידיו ורגליו ויבא אל אהל מועד שהוא חוץ להיכל ופשט שם את בגדיו אשר לבש בבואו אל הקדש פנימה ויניחם שם כי יתכן שהיה שם מקום מוכן לבית גניזתם גם שיהיו שם מזומנין לו מאתמול בגדי הבד השניים וילבשם שם והיא אצטלת הלבן משלו שהיה יוצא וקורא בה כמו ששנינו במשנה (ס"ח:) או שהזמינום לו הכהנים שם כי לא נאמר וכל אדם לא יהיה באהל מועד רק בבואו לכפר בקדש עד צאתו. ואחר כך אמר שירחץ וילבש בגדי זהב לעשות את עולתו ואת עולת העם וכפר בעדו ובעד העם ואת חלב החטאת וגו'. שאף על פי שהם מקרבנות היום עבודתם הוא בחוץ והנה בזה נשלמה עבודת יום הכפורים עצמו הנכללת בשתי טבילות הללו. אמנם נשלמו הה' במה שלבש ראשונה בגדי זהב לעשות תמיד של שחר והמוספין. והנה אם כן הם שלשה ובגדי הבד השניים להוציא כף ומחתה הרי ד' ובבגדי זהב אחריהן לקטרת הסמים והטבת הנרות אשר בערב וכו' הרי ה'. והנה זה הפירוש הוא נכון מאד בעיני לפי פשט הכתוב וסדר העבודה ולא ידעתי למה לא שתו לב אליו כל הראשונים ז"ל כי הוא נראה מוכרח מאומרו ובא אל אהל מועד כמו שזכרנו בספקות כי זה השם לא יאמר בפרשה זו כלל על קדש הקדשים רק בזאת יבא אהרן אל הקדש וכלה מכפר את הקדש והביא מבית לפרכת או לפני ה' ואהל מועד הוא שם מיוחד מן הפרכת ולחוץ כמו שיעידו על זה ג' עדים נאמנים שאין עליהם שום פקפוק אמר וכפר על הקדש מטמאות בני ישראל וכן יעשה לאהל מועד וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבואו לכפר בקדש ובא אהרן אל אהל מועד ופשט את בגדי הבד אשר לבש בבואו אל הקדש והרי הוא שריר וקיים. ואחר כך אמר שהמשלח את השעיר לעזאזל והשורף החטאות בחוץ יכבסו בגדיהם ורחצו במים ואחר יבואו אל המחנה כי ענין אחד להם ליטמא במגע שליחותם כמו שאמרנו: והיתה לכם לחקת משפט בחדש השביעי בעשור לחדש תענו את נפשותיכם וכל מלאכה לא תעשו כי ביום הזה יכפר עליכם וגו'. שבת שבתון הוא לכם ועניתם את נפשותיכם וגו'. לשון צום יאמר על שלשה פנים. האחד מה שהורגלו עליו רבים מעמי הארץ והוא העדר האוכל לבד מבלי שום כונה אחרת עד שיאמרו על האדם קודם שיאכל שהוא צם וכל שכן אם נתעכב לו עת האוכל. השני מה שיכוון בו לענות נפש כמו שעומד בתענית יום או יומים אן בתענית שעות כפי מה שאומר עליו בהצטערו מאשר חטא כמו שהם צומות כל בעלי התשובה. השלישי והוא היותר נאות מכלם מה שאמר הנביא (ישעיה נ"ח) הלא זה צום אבחרהו פתח חרצובות רשע וגו'. ואמר ירמיה (כ"ב) אביך הלא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה אז טוב לו כי לא על הלחם לבדו יצום האדם כי על כל מוצא פי ה'. והנה באמת הצומות לפניו יתעלה הם כענין הקרבנות אשר לחוטאים כי הטוב והישר לפני האלהים אשר לא יחטא ולא יביא קרבן. אמנם אם יחטא אמר יביא קרבן ויתכפר וכן נוח לו לאדם שלא יחטא ולא יצום וכך הוא רצונו של מלך מלכי המלכים ברוך הוא כמו שפירש על ידי זכריהו הנביא (ז') אמר אל כל עם הארץ ואל הכהנים לאמר כי צמתם וספוד בחמישי ובשביעי וזה שבעים שנה הצום צמתוני אני וכי תאכלו וכי תשתו הלא אתם האוכלים ואתם השותים הלא את הדברים אשר קרא ה' ביד הנביאים הראשונים וגו'. כה אמר ה' צבאות משפט אמת שפיטו וחסד ורחמים עשו איש את אחיו ויתום גר ועני אל תעשוקו ורעת איש אחיו אל תחשבו בלבבכם וכל זה מבואר. ובסוף דבריו (שם ח') ביאר כי כאשר יהיה האדם שלם באלה הדברים הנה הוא המצוה אליו לאכול ולשתות ולשמוח במה שאמר אלה הדברים אשר תעשו דברו אמת איש אל רעהו ומשפט שלום שפטו בשעריכם ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם ושבועת שקר אל תאהבו כי את כל אלה שנאתי נאם יי' ויהי דבר ה' אלי לאמר כה אמר ה' צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיו לבית יהידה לששין ולשמחה ולמועדים טובים וגו'. ירצה מי יתן ויהיו לכם אלו הצומות לימי שמחה ומשתה בשתהיו אוהבים האמת והשלום ולא תצומו כיום בשתוסיפו עוד שנוא אותם וכמעט פירוש זה נמצא להרמב"ם ז"ל בח' פרקים (פ"ד). נראה מכל זה שהנכון שלא יחטא האדם ושלא יצום ואולם אם חטאו עצה נכונה היא שיצומו לענות נפשם לקבל ייסורין ולמרק העון בהמעיט חלבו ודמו תמורת העונג וההנאה שקבל בחטאו. אבל שיצומו לפניו בלי כוונה רק להעדר האכילה הוא כמי שמביא קרבן בלי כוונת הכפרה רק כמתעסק בהשגחתו זובח משחת. ועל הצומות וטעותם בענינים היתה תוכחת הנביא לישראל באומרו קרא בגרון אל תחשוך כשופר הרם קולך וגו' (ישעיה נ"ח). והכוונה שיקרא בלי עזר מהכלים החצונים לפי שלא תחשוך מלקרות בשביל יגיעה או לאות שיהיה לך בהם. אמנם הרם קולך כאלו אתה קורא בשופר והגד לעמי פשעם כי החטא אל העם המיוחד נחשב לפשע כמו שהפשעים אל ההמון נקראים חטאים ולז"א ואל בית יעקב חטאתם. ואותי יום יום ידרושון וגו'. שמעתי מי שמפרש שהיה מוכיחם על מה שהיו חוקרים ודורשים בדברים במהות האל יתעלה ודעת דרכו, כגוי אשר קדם להם השלמות המעשי התוריי לעשות צדקה ומשפט והיה גוער בהם לומר ישאלוני תחלה משפט: צדק ואחר כך קרבת אלהים יחפצון לדעת מה הוא ואיך יתכנו דרכיו. והפירוש נראה נחמד אלא שאינו מתקשר עם הפרשה. ועוד שהעקר והוא אומר ואחר קרבת אלהים יחפצון חסר מן הכתוב. אמנם הנראה לפי הכוונה שהתלונה היתה שהם היו מתלוננים תמיד ממנו יתעלה לומר שתגיע אליהם ממנו כמעשה הרשעים ולזה היו מחפשים בדעת דרכיו ומנהגו בענין השגחתו ולפי שזה לא יתכן כי אם לאנשים הנודעים כצדיקים גמורים ולא נודע להם עון אשר חטא לזה אמר כגוי אשר צדקה עשה ומשפט אלהיו לא עזב כן ישאלוני משפטי צדק לומר מצאתנו כל זאת ולא עוד אלא שיחפצו להקריב אותי אל האלהים לדין אם עשיתי כדין אם לא. ומה הוא תלונתם למה צמנו ולא ראית ענינו נפשנו ולא תדע כי הנה אנחנו כבר צמנו בשתי מיני הצומות אם מהעדר האכילה שעליו אמר למה צמנו ולא ראית ואם על דרך ענוי הנפש שעליו אמר ענינו נפשנו ולא תדע אכן אתה אל מסתתר מהצועקים לפניך בצום ובענוי נפש. והיתה התשובה הן ביום צומכם תמצאו חפץ וכל עצביכם תנגושו אמר ואני קרבת אלהים לי טוב כי יש לי להשיב לכם כי מצד שצמתם הנה נפלתם בשבוש חזק מאד והוא שחשבתם שהצום הזה הוא אשר חפץ בו השם מצד עצמו ולזה כשצמתם וספוד חשבתם שעשיתם רצונו ואין הדבר כן שהצום מצד עצמו אין בו חפץ ועל מה שאמרתם ענינו נפשנו הנה באמת אינו כן אבל היה להפך כי כל עצביכם תנגושו בצום ההוא כמו ידיך עשוני ויעצבוני (תהילים קי״ט:ע״ג) כי כל העצבים הגידים שבכם תתחזקו בו לזעוק ולומר למה צמנו או שירצה וכל עצביכם אשר בבית נכריה תנגושו כלומר שתנגושו העניים להפרע מהם וזו היא כוונתם לקדש צום ולקרוא עצרה: ועוד יש לכם טעות אחר שאתם חושבים שכוונת הצום הוא להשיג בו חפצכם ושאלתכם מאת השם יתעלה ואינו כן רק הכוונה למרק ולפרוע פרעות העבירות שעברתם והוא אומרו (ישעיה שם) הן לריב ומצה תצומו וגו'. ירצה אם תצומו הנה בעבור דברי ריבות ומצות אשר ביניכם תצומו ובעבור מה שחטאתם בהכות באגרוף רשע רצוני בהטחת דברים כלפי מעלה אבל לא תצומו כיום להשמיע במרום קולכם לעשות רצונכם ובקשתכם. משל לבן בית המלך שהורידו מגדולתו בבגדו בו והוא נהג נזיפה יום או יומים ואחר זה אמר שכיון שנהג נזיפת שני ימים יחוייב שישיבהו המלך על כנו והוא סכלות מאתו כי הנזיפה תחת המרד הוא לא מחיר הגדולה וכן הצומות בימי הצער הכוונה בהם לשבר הלבבות ולהכניעם לשמוע בקול אלהיהם לא לשישמע האל להם כמו שכתבנו אצל התפלות שער נ"ח: הכזה יהיה צום אבחרהו יום ענות אדם נפשו. (שם). עתה הישיר להם הדרך אשר טעו בה בכוונתם באלו הצומות ואמר הכזה שאתם חשבתם שהוא צום והוא על העדר האכילה יהיה צום שאני בוחר בו ודאי לא יהיה מהמין הראשון אשר עליו אמרתם למה צמנו ולא ראית כי הוא אין בו שום תועלת כלל. אבל אבחר על שהוא מהמין השני שהוא יום ענות אדם נפשו לסגף אותה תחת מרדה כמו שאמרנו. ונתן הטעם למה שאמר שהצום מהמין הראשון אינו כלום ואמר הלכוף כאגמון ראשו בלי כוונה כלל ואף כי שק ואפר יציע הלזה תקרא אף אתה צום ויום רצון לה' וזה לא יתכן בשום פנים. הלא זה צום אבחרהו פתח חרצובות רשע התר אגודות מוטה ושלח רצוצים חפשים וכל מוטה תנתקו (שם). ירצה אמנם הצום אשר אני אבחרהו על דרך האמת לא זה ולא זה כי אם אשר הוא טוב מצד עצמו והוא מה שיביא אדם נפשו המחשבית לשקוד במחשבותיה לפתח חרצובות רשע להתר אגודות מוטה אשר הוא קושר ואוגר כל היום ושלח רציצים חפשים מהאנשים האומללים אשר תקפה עליהם ידו אם בכח הזרוע וגם בשעבוד שטרות וכיוצא וכל מוטה תנתקו. והתחיל במעשים טובים הלא פרוס לרעב לחמיך וגו'. כי כל אלה הם מעשים טובים אם שהם פעולות קטנות אבל הם חנוך לגדולות מהן. לזה אמר אז יבקע כשחר אורך וארוכתך מהרה תצמח וגו'. שכבר נבקע אליו השחר להתחיל ולזרוח. ומעתה אז תקרא וה' יענה תשוע וגו'. כי לא יהיה לך פתחון פה לאמר למה צמנו ולא ראית כאשר בתחלה. אמנם עדין יחכה ה' לחננכם וירום לרחמכם כי אלהי משפט ה' כי כמו שאתם אינכם עושים עדין מעשים שלמים אלא שנראה כעושים מבלי קנין בנפש כן הוא גם כן כשתקרא יענה אותך כלומר מה לך כי נצעקת וכשתשוע ותצעק, על שאלתך יאמר הנני. ואם שלסוף יענה תהיה ישועתך בשובה ונחת הפך מה שנאמר (שם ס"ה) והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע. אמנם אם תסיר מתוכך מוטה ירצה מקרב לבך עד שיהיה מה שתעשה מהרחקת הרעות ועשיית הטובות מלב ומנפש עד שלא תשלח אצבע להורות שאתה טהור ובקרבך תדבר און. ועם זה תפק לרעב לחמך ונפש נענה תשביע שהם פעולות יותר שלמות מהראשונות וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים וזהו ענין נפלא מהראשון. ואמר ונחך ה' תמיד והשביע בצחצחות נפשך וגו': כי כל אלה הם ברכות פנימיות כמו שהמעשים הם פנימיים. אמנם כשיעשו אלו המעשים הטובים במדרגה יותר עליונה והוא בבחינת היותם תוריים הנה יצורף אליהם עוד השכר הנפשיי אשר אין ערוך אליו וזה אומרו אם תשיב משבת רגלך עשות חפציך וגו'. שכבר ביארנו בשער נ"ה שהשבת סוד התורה וקבלתה כי על כן אמר (ירושלמי נדרים ספ"ג) שקולה שבת כנגד כל המצות והמשיב רגליו מעשות דרכיו מפני השבת הוא משיבן מפני התורה וגם העושה דבר בעבור השבת בעבור התורה הוא עושה וכאשר יהיה כן אז תתענג על ה' והרכבתיך וגו'. וידוע כי כל זה כנוי לתענוג עולם הנשמות אשר שם מנוחה ונחלה בלא מצרים עשאה השם והכינה לאשר ישר בעיניו וזרע עבדיו ינחלוה ואוהבי שמו ישכנו בה. כבר נמשך הדבר בזה יותר מהכוונה אמנם מ"מ נתברר מה שכוונה אליו מבירור שלשה מיני הצומות שזכרנו שכאשר נתבונן בהם נמצאם מיוחדים כל אחד לחלקו מחלקי האדם. כי הנה הצום שהוא העדר אכילה לבד הוא לבדו ענוי ונזק אל הנפש הזנה. אמנם מה שיהיה בענין סגוף ומרוק תשתתף עמו הנפש החיונית המתאוה אל התענוגים המותריים וההתרחק מהעצבים אמנם אשר היא אצל התכונות המדותיות וההתגברות אל המעשים האנושיים כגון פתח חרצובות רשע התר אגודות מוטה הנה הוא ענין מיוחד אל הנפש המשכלת המחשבית בלי ספק. והרי הם שלשה מיני צומות לשלשה חלקי האדם כמו שזה הענין עצמו ישנו במלאכות כי הנה הכח החמרי מלאכתו הוא כל מעשה ידים כעובד אדמה והחייטות וכל מלאכת חרש ואורג ורוקם כי עקרן הכח הגופיי וכלי אומנותו בידו. אמנם הכח החיוני מלאכתו הוא ההרהור והמחשבה במלאת תאוותיו בתענוגי בני האדם ובפרט כאשר הם אצל חוש המישוש המשותף לבעלי חיים ולאדם כמו שאמר הרב המור' בכמה מקומות (ח"פ פ"א). אמנם הכח המחשבי מלאכתו היא לחשוב מחשבות לעשות בכל תשוקות האדם מהשררה והכבוד והנצוח וכל אשר ימשך אליהם הן בצד ימין או שמאל. (ו) ועתה עם זה נמצא טעם ההמצא בפרשת אך בעשור (ויקרא כ״ג:כ״ז) הענינים האלו על צורתן כי הנה נמצא שאמר ראשונה ועניתם את נפשותיכם והקרבתם אשה לה' וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה כי יום כפורים הוא לכם לכפר עליכם לפני ה' אלהיכם הרי צום ומלאכה. ואחר כך אמר כי כל הנפש אשר לא תעונה וגומר וכל הנפש אשר תעשה כל מלאכה בעצם היום הזה והאבדתי וגומר. הרי צום אחר ומלאכתו עמו. ואחר חזר שלישית כל מלאכה לא תעשו חקת עולם וגומר שבת שבתון הוא לכם ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש וגומר. הרי מלאכה וצום עמה. ועם היות שכל אלו הכתובים נדרשו לחז"ל (יומא ע"ו.) בתורת רבויים ללמד על מיני הענויים ולעבור על המלאכות בלאוין הרבה (שם פ"א.) וזילת זה אשר היא קבלה אמיתית וקיימת לעד מכל מקום לא נסור מקבל מהסדר הזה הנפלא שבכתוב תועלות נכבדים כמו אלה ולהאמין שכוונת התור' האלהית להיישירנו ביום הגדול והקדוש הזה בכל שלשה מיני הצומות האלה ובאר מלאכותיהם המיוחדות ואמר אך בעשור לחדש השביעי הזה יום כפורים הוא מקרא קדש יהי' לכם ועניתם את נפשותיכם והקרבתם אשה לה' (י) והנה החל בגדול מהצומות ומצד פעולותיו והוא צום הנפש הנכבדת המיוחדת לאדם אשר היא צריכה שתתענה בשתנזר יתזדכך מהתשוקות והמחשבות הזרות אליה מהענינים המדומים אשר בעבורם השליכה צרכי עצמה מנגד בזמן העבר כי היום יום כפורים הוא וראוי לנפש השלמה שתתקדש ותשב לפני אלהים לההכפר מהעבר ולהתקדש להווה והוא עקר הצום המיוחד אליה כד"א הלא זה צום אבחרהו פתח חרצובות רשע התר אגודות מוטה וזו היא הקרבת אשה לה' מלבד חטאת הכפורים וקרבנותיו: ואחר שצוה בצום הזהיר במלאכה המיוחדת לה ואמר (ויקרא שם) וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה כי יום כפורים הוא לכם לכפר עליכם לפני ה' אלהיכם. נתן הסבה עצומה לשתהי' הנפש הזאת הנכבדת אסורה בעצם היום הזה ממלאכת מחשבת בסדור מעשים והמציא עצות ותחבולות להגיע אל התכליות המבוקשים הזמניים מקנייני הממון והכבוד והשררה וההתגברות אשר עליהם תעזב ממושכלים העצמיים ורוב שיהיו מהם אשר לא נתן אל לבו אם הם בהתר או באיסור או שהרגיש ולא חשש או שכיון אליהם לכתחילה ולפחות מה ששבתה ממלאכתה לעבוד עבודה שהיא זרה לה כמו שאמרנו ולזה אמר גם כן כי יום כפורים הוא לכפר עליכם לפני ה' אלהיכם כי באמת הכפר' המיוחדת לזאת הנפש היא בשתשאר לפני ה' תמיד. ואחר שזכר זה הצום הנכבד אשר לנפש הזאת המעולה ושביתת מלאכתה עמה נתן הסבה בזכרון הצום השני אשר לכח החיוני ומלאכתו ואמר כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה להתחרט ולהצטער על הראשונות מהרהורי התאוות הבשריות ודומיהם המיוחדות לה ודאי תכרת מעצמה בקוצר שנים מעמיה אשר בזה המציאית כי הרע מפסיד את עצמו כמו שאמר הכתוב (משלי י״ג:כ״א) חטאים תרדף רעה. וכמו שאמר (ח) כי כל הנפש הזאת אשר תעשה מלאכה זו ותמשך אחרי אלו ההרהורים הפחותים ותטמא בהם בעצם היום הזה שתיענש בעונש גדול מזה והוא שתאבד אפילו מקרב עמה אשר תבא שמה לעולם הבא ולזה אמר (ויקרא כ״ג:ל׳) (ח) והאבדתי את הנפש ההיא וגומר. כי השמד הנפש ואבדנה על זה האופן ראוי ליחסו אליו יתעלה ולא לזולתו כי העושה יגיש חרבה. וכבר יהי' זה העונש מגיע אל הנפש השכלית המתעצמת עם החיונית כי היא אשר תאבד לעד עמה (ח) וזה טעם קשר עניניהם במאמר כי כל הנפש וגו'. (ח) אמנם על המלאכות אשר מהחלק הגופיי אמר כל מלאכה לא תעשו חקת עולם לדורותיכם בכל מושבותיכם כי יש להם להבדל מכל מלאכת החמר ומעשהו הנהוגי' והמורגלים בכל מושבותם. ובכאן יכלול כל מלאכת צורך אוכל נפש שהיא אסורה ביום זה מכל שאר הימים המקודשים. ואמר אחר כך ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב (ז) לפי שמאלו המלאכות כלם יהי' הענוי אשר יכלול אכילה שתיה רחיצה סיכה ותשמיש המטה שכל זה הוא ענוי אצל הגוף ומלאכותיו המיוחדות. ולזה אמר בתשעה לחדש בערב ולא אמר בעצם היום הזה כי אע"פ שענוי האכילה אינו נרגש בעת ההיא ודאי כל הענינים הנזכרים הם ענינים לשעתם ולזה אמר מערב עד ערב תשבתו שבתכם. והנכון כי כיון בזה לכלול שביתת כל מיני המלאכות הנזכרות ועל כלם אמר מערב עד ערב תשבתו שבתכם כי השביתות כלם שאמרנו ראוי ומחוייב שתזהרו בהם מערב עד ערב כדי שתדעו שבזמן הקדוש הזה אין ראוי לנהוג בדבר מאלו ויהי' דוגמא לכל מי שירצה להתקדש שיוסיף מחול על הקדש להיות לפני ה' תמיד. והנה כל זה הוא בכלל מה שנאמר בפרשה זאת והיתה לכם לחקת עולם בחדש השביעי בעשור לחדש תענו את נפשותיכם וכל מלאכה לא תעשו האזרח והגר הגר בתוככם כי ביום הזה יכפר עליכם וגומר. כי בזה כיון לשני הצומות ולשתי המלאכות אשר לכח החיוני אשר הוא האזרח בארץ הלזו ולכח השכלי אשר הוא גר הגר בקרבה, ונתן הטעם בהם כי ביום הזה יכפר עליכם וגומר. כמו שאמר בפרשה הנזכרת כי יום כפורים הוא לכפר עליכם לפני ה' אלהיכם. אמנם על הצום אשר לכח הגיפיי ומלאכותיו חזר ואמר שבת שבתון הוא לכם ועניתם את נפשותיכם חקת עולם והוא ענין נאות מאד בשתי אלו הפרשיות והסכמתם. (ט) אמנם מה שכיון במלת אך יתבאר בענין השלישי ב"ה וזה מה שראוי שיאמר בכל הענינים הבאים בתורת היום אשר סמכנו אותם במאמר שמעון הצדיק (אבות פ"א) שאמר שאחד מהעמודים שהעולם עומד הוא התור':